20 בפברואר, 2006 מאת PopTart
איזה כיף למצוא להקות חדשות! כאשר נכנסתי לאמ“ג כדי לבדוק בדיוק מתי האלבום של הדרזדן דולז עומד לצאת, ראיתי תחת הכותרת ”Similar Artists“ להקה שנקראת ”The Ditty Bops“. חוץ משם הלהקה והאלבום היחיד שהן הוציאו לא היה ממש מידע על הלהקה, אז הורדתי ושמעתי.
לקרוא להן דומות לדרזדן דולז זה כמו לקרוא לפסקול של ”ברוקבק מאונטיין“ מוזיקת קברט סקסית. הבופס הן שתי בנות שעושות מעין פולק, קאנטרי / בלו-גראס מתוק וקופצני, סוג מוזיקה שממש התחבב עלי בשנה האחרונה בעיקר בגלל להקה שקוראים לה ”ניקל קריק“. את ניקל קריק גיליתי במקרה דרך התוכנית של קונאן או‘בריאן. הם הופיעו אצלו באחת התוכניות ופשוט היפנטו אותי. המוזיקה שלהם קצת יותר נוטה לכיוון הפולק, קאנטרי / בלו-גראס נטו לעומת הבופס שנותנות גוון יותר מתקתק למוזיקה שלהן.
ובחזרה לדיטי בופס. קוראים להן אמנדה באראט ואבי דיוואלד, אחת מהן הייתה בצעירותה דוגמנית באירופה ואחרי שהן ביצעו קאברים לשירי שנות העשרים הן החליטו שהן צריכות להקים להקה. הסלף טייטלד שלהן יצא בסוף 2004. את הקשר שהאמ“ג עשה להן לדרזדן דולז אולי אפשר להסביר על פי העובדה שבהופעות שלהן יש תחושה קברטית עם שמלות מפונפנות, פיאות ובובות. באתר הבית החמוד שלהן אפשר למצוא מתכונים למאכלים שרק בנות עם דמיון מפותח מאוד יכולות להמציא כמו נמלים בתוך בול עץ (מקל סלרי ממולא בחמאת בוטנים וצימוקים), לקנות את לוח השנה שלהן (בנות בבקיני על אופניים), ולשמוע דגימות מהשירים שלהן.
אני חושבת שהשיר הזה מסביר בהחלט את הסגנון שלהן, שדווקא בשיר הספציפי מזכיר לי מסבאה במערב הפרוע:
The Ditty Bops - Sister Kate
ואם כבר הזכרתי את ניקל קריק, אני חושבת שמן ההוגן שתשמעו גם אותם. אז הנה:
Nickel Creek - When In Rome
19 בפברואר, 2006 מאת PopTart
השבוע ראיתי שפרנק העלה בבלוגו קאבר של רויקסופ ל-“Go with the Flow“ של מלכות עידן האבן. באופן מפתיע, התחליף האלקטרוני לגיטרות ולתופים עובד ממש טוב.
תגידו מה שתגידו על קאברים, כשהם נעשים בחן ולא מסיבות חמדניות (או שמחפות על חוסר כשרון בכתיבת חומר מקורי), אני אוהבת אותם.
זה מזכיר לי את הקאבר שהדרזדן דולז עשו בהופעה ל-“No one knows“ של אותה הלהקה. ושוב, גם כאן, הפסנתר ממלא בצורה מושלמת את הגיטרה של ג‘וש הום.
The Dresden Dolls - No one Knows
גיא קורא לזה תמונת פות
ואם כבר מדברים על הדולז, הולך לצאת להם באפריל אלבום חדש שיקרא ”Yes, Virginia“. בשמיעה ראשונה הוא נשמע כמו המשך ישיר לאלבום הבכורה שלהם, בדיוק אותו השטענצ של הקברט והפאנק. לא שזה דבר רע, לפעמים עדיף לא לתקן מה שלא שבור.
אני אוהבת מוזיקה שפסנתר מהווה בה את הכלי המרכזי, ובמיוחד שהוא מכוסח במיוחד כמו השיר הזה:
The Dresden Dolls - Modern Moonlight
17 בפברואר, 2006 מאת PopTart
הבוקר היה לי מבחן בקורס שנקרא ”לקרוא סיפור“. בכל הזמן שלמדתי למבחן התרוצץ לי בראש השיר ”Neverending Story“ - שיר הנושא מ“הסיפור שאינו נגמר“. הרגשתי די מטומטמת שדווקא השיר הזה נתקע לי בראש, ואני לא ממש רוצה לתת לכם לינק למפ3 שלו. במקום זה, הנה קטע מפאמילי גאי עם אוריינטציה לנושא (מאחר שעדיין לא השתלטתי על עניין הלינקים שמכילים בתוכם וידאו, אז קבלו לינק פרימיטיבי למדי):
16 בפברואר, 2006 מאת PopTart
אז עוד שיר דלף מהחדש של ה-יה יה יה‘ז שאמור לצאת ביום הבחירות, ה-28 למרץ. גיליתי להפתעתי ש-“Show Your Bones“ הוא אחד האלבומים שאני יותר מחכה להם ובודקת באובססיביות בסולסיק האם יש חדש.
בשמיעה ראשונה קצת התאכזבתי מהשיר. הוא נשמע לי כמו ממלא מקום חלש להשלמת הדיסק, אבל אחרי שמיעה ביום אחר ובמצברוח אחר, גיליתי שהוא דווקא מתאים למצברוח מהורהר. המצברוח המהורהר דווקא קורה לי הרבה בזמן האחרון. זאת אחת מתופעות הלוואי של אי למידה למבחנים ובהייה בחומר.
Yeah Yeah Yeahs - Dudley
ומהצד השני, אחד הבחורים ברי המזל האלו עושה את קארן-או, דבר שמזכה אותם (ואתכם) בשיר.
Liars - It Fit When I Was a Kid
15 בפברואר, 2006 מאת PopTart
דבר ראשון, ברוכים הבאים.
כפוסט ראשון החלטתי לחשוף את אהבתי החדשה לשירי פופ ישנים משנות הארבעים, החמישים והשישים . בתור ילדה שגדלה בבית ששומע רשת ב‘ 24/7, התחלתי לפתח אלרגיה לשירים בסגנון התוכנית ”צלילי קסם“. ברגע ששמעתי את נעימת הפתיחה של התוכנית, התכוננתי לשעה של המהומים וזמזומים מצד אמא שלי וסבל עז מצידי. רק בשנה האחרונה גיליתי את הקסם של השירים האלו וגם את דו המשמעות שבדרך כלל נוטפת מהם.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? לאחרונה נתקלתי בפסקול של משחק המחשב “ Stubbs the Zombie“, שיצא באוקטובר האחרון. את המשחק עצמו אני לא מכירה, אני מניחה שהוא כולל בתוכו זומבי, אבל הפסקול הוא אחד החמודים ששמעתי בזמן האחרון. מיני להקות אינדי עושות קאברים לשירי סוף שנות החמישים ותחילת השישים. מעין פסקול אלטרנטיבי ל“אסקימו לימון“ אם תרצו. בין היתר נמצאים שם הווקמן, הדנדי וורהולז, פליימינג ליפס, קלם סנייד ועוד. חלק מהביצועים נצמדים למקור כמו בן קוולר שעושה את ”Lollipop“ , ומהצד השני יש את אלו שניסו לתת ביטוי אישי ואדג‘ לשיר כמו הווקמן שכיסו את ”There goes my baby“ של הדריפטרס.
האלבום עצמו שומר על רמה אחידה פחות או יותר, אבל שני הקטעים הבאים נתקעו לי בראש למשך כמה ימים:
Death cab for cutie - earth angel [crew-cuts]
Oranger - mr. sandman [chordettes]
