רשמים מאתמול בברזילי:

חואן מקלין מ DFA בא לארץ. מה, לא נבוא? ציפיתי לערב כייפי בסגנון מירה מליידיטרון שהייתה פה בינואר, רק עם פחות אלקטרו ויותר מינימל טקנו. קיבלתי סט חימום מעולה של נדב רביד, סט מאכזב של מקלין שנתן לי הרגשה שנפלתי בטעות ל TLV בערב של שתיה ראשונה חינם, ורגליים הרוסות. קשה לרקוד 4 וחצי שעות. הבוקר קמתי ופתחתי ”קול הקמפוס“. היה ”סרפדים“. בד“כ אני מאוד נהנית מהתוכנית הזאת, אבל לעכשיו זה קשה לי מדי. אז שמתי בל אנד סבסטיאן.
לסיכום:
1. נדב רביד זה אחלה
2. חואן מקלין קצת פחות אחלה
3. לא לערבב משקאות
4. הברזילי זה המקום שבו אפגש אפילו עם מכין הקפה חובב הגראנג‘ מאילנ‘ס שאיתו התיידדתי במהלך אחת העבודות שלי. איכשהו תמיד כולם שם.

הנה שיר של בל אנד סבסטיאן שיצא בתוך האיפּי של Funny Little Frog. לא העבודה הכי מזהירה שלהם, אבל חביב ברמה מסויימת.

אני חוזרת למיטה.

Belle and Sebastian - I Took a Long Hard Look

טווידי, אולי היוצר שהזדקן הכי מהר ברוק האלטרנטיבי (הוא בקרב צמוד עם ווין קווין מהפליימינג ליפס) וקוץ‘ (המתופף של ווילקו) חברו לאדם שהכי כיף לצרף אותו ללהקה (תשאלו את סוניק יות‘) - ג‘ים או‘רורק. לטובת אלו שלא ידעו, או‘רורק, שנראה כמו דמות משנה ב“אמריקן ספלנדור“ של הארווי פיקאר הספיק לשתף פעולה עם ווילקו בשני אלבומים ואיפּי אחד: ”War on War“ ו ”Yankee Hotel Foxtrot“ מ 2002, וב- ”A Ghost is Born“ מ 2004. הוא ניגן איתם, הפיק, שר, מיקסס וטיכנת (זה הפועל של טכנאי?) להם. כנראה שהיה שם קצת יותר מקליק אחד עם השני, ופרווה משוחררת הוקמה.

loose fur - pretty sparks

תשמעו, האנדרו בירד הזה הוא משהו משהו. הוא נכנס לקטגוריה הארוכה של האמנים שגורמים לי לדפוק את ידי במצחי ולקלל בקולי קולות ”איך רק עכשיו אני מגלה אותו??“

זה התחיל בטִפטוּפים. חברי אורי הכיר לי את ה ”Squirrel Nut Zippers“ להקת הסווינג המודרנית המאוד מוצלחת. כשחיטטתי בדף האמן שלהם באמ“ג, ראיתי שאנדרו בירד חבר בלהקה. הכרתי את השם הזה במעומעם ואחרי חיפוש מהיר בתוך המוח שלי, הוא נשלף מתוך החלק באונה הימנית שמוקדשת ל-“אמנים שמהם התעלמתי בשנת 2005″. בעקבות הגילוי הזה הורדתי את ”andrew bird and the mysterious production of eggs“, שיצא לו בשנה שעברה וזכה להתעלמות גורפת מצדי ומצד חוג מכריי הכולל. אחרי שמיעה אחת הייתי כבר מאוהבת לחלוטין. שירבבתי את האלבום הזה בכל הזדמנות שניתנה לי והסתובבתי עם דברי הלל בפי.

הזמן עבר, והלכתי צעד אחורה. בירד חבר בעוד כמה הרכבים חוץ מהזיפּרס. אחד מהם הוא ”Andrew Bird’s Bowl of Fire“. הרכב שגם הוא במהותו משלב אלמנטיים סווינגיים ועם אלמנטים אמריקאים שורשיים. האלבום האחרון שההרכב הזה הוציא יצא בשנת 2001 והוא נקרא ”The Swimming Hour“. אמ“ג הגדיר את ההאזנה לאלבום הזה כ“הליכה בהיסטוריה המוזיקלית של המאה ה-20″. בירד הוא כנר כשרוני בצורה מדהימה עם קול שלעיתים מזכיר את רופוס ווינרייט - רק יותר נעים ומצליח להעביר רגשות בצורה יותר מדוייקת. ”שעת השחייה“ כפי שאמ“ג הגדירו אותו, פוסע בין ג‘אז, רוק, פולק, מוזיקה צוענית ומוזיקה עממית.

בהאזנה למוזיקה שלו, עולה אצלי המחשבה שככה מוזיקה צריכה להיות. אולי זה בגלל שקצת קיבלתי אובר-דוז מרוק בזמן האחרון, אולי זה בגלל שתמיד הייתי סאקרית של זמרים שמשלבים בהרמוניה המוזיקלית שלהם יותר מגיטרה-באס-תופים. הערך המוסף הזה שבירד מוסיף לשירים שלו עם הליווי של כלי המיתר, התיפוף של מברשות הבראס הרכות וההרמוניות של שירי שנות החמישים פשוט עושות את השדרוג הקטן הזה ממוזיקה יפה אבל סטנדרטית של סינגר/סונגרייטר למשהו באמת מיוחד. בבית משפחת טארט, המשהו הזה הוא ישיבה של שעות מול המחשב וחיפוש כל הדיסקוגרפייה של א.בירד.

Andrew Bird’s Bowl of Fire - Waiting to Talk

כמה קומפיליישנים כבר יכולים להיות ל DFA? כל פעם הם מוציאים אוסף רמיקסים תחת ”סדרה“ אחרת. יש את הקומפיליישנים הרשמיים, יש את DFA לחגים, ועכשיו הם הוציאו את ”The DFA Remixes Chapter One“. אני חס וחלילה לא מתלוננת, כי האלבומים האלו כייפים, מעולים לנקות איתם את הבית ומעשירים לי את הסטים כאשר אני מתקלטת.

האלבום הזה מאגד בתוכו 9 רמיקסים מובחרים שהם עשו בזמן האחרון (ויצאו כל אחד מהם בנפרד), וכוללים את לה טיגרה, האחרים הכימיקליים, הוט צ‘יפ, גורילאז, רדיו 4 ועוד.

אהבתי במיוחד את הרמיקס לבלוז אקספלוז‘יון:

Blues Explosion - Mars Arizona

ימים מוזרים עוברים עלי בזמן האחרון. אני לא מקשיבה מספיק למוזיקה כפי שאני רוצה. הזמן רץ לי והשבועות מתחלפים בלי שאני בכלל ממצמצת, אבל מצד שני אני מרגישה שאני לא עושה כלום. רשימת המטלות שלי כבר גולשת מהדף ואם אני לא אזהר, חופשת הפסח תגמר לפני שאספיק להגיד ”גיאחה אתה גברי“.

לפני שנה בערך, קצת פחות, נודע לי על קיומו (אי אפשר ללנקק לאמצע העמוד, אז פשוט תגללו לאייטם 16) של אלבום מחווה לאלבום הבכורה של פרנץ פרדיננד. הוא נושא את השם ”Pickin‘ on Franz Ferdinand“ וכולו על טהרת הבלוגאס.
קוראי הבלוג בוודאי כבר יודעים שלאחרונה יש לי פטיש לסגנון הזה. אני לא יודעת למה זה תפס אותי כל כך חזק, כנראה זאת נערת הוויט טראש שחבויה עמוק בתוכי (למרות שהייתי רוצה להאמין שבתוכי מסתתרת אירופאית מתוכחמת).

מייד כשנודע לי על דבר קיומו של האלבום, הכנסתי אותו לרשימת ה“ווישליסט“ בסולסיק. חודשים על גבי חודשים הציפור העלתה חרס, וכבר כמעט שמחקתי את האלבום מהרשימה והייתי מוכנה לשכוח ממנו, עד שאתמול להפתעתי הוא עלה מתהום הנשייה.
אין לי שום דבר מתוחכם להגיד על האלבום הזה, הוא פשוט כמשמעו. שירי פרנץ פרדיננד עם בנג‘ו והרמוניות דרומיות. זה כיף, זה לא מחייב וזה מריח כמו יום קיץ חם בדרום ארה“ב.
חיפוש מהיר באמאזון העלה כי האלבום הזה הוא בן למסורת מכובדת של תקליטי ”Pickin‘ on“ שעוברת מלד-זפלין והאחים אולמן עד לבק והוויט סטרייפס. עד שאשים את ידיי על אלבום הבלוגראס לשירי האסלהוף בגרמנית, הנה דגימה מהפרדיננדים.

Cheating On You

המתקפה הזאת שגיא פתח פה נגד חוסר העדכון לא עובדת. היא פשוט מחרבת. מה זה? ללכלך ככה את הבלוג עם רוני, זה כמו שאני אבוא לשרת העיוור ואחרבן עליו.
חוסר העדכון נובע מחוסר זמן. ועמכם הסליחה.

אז הנה משהו חדש. פיניקס, להקת הפופ הצרפתי הקייצת מוציאה סינגל חדש שנקרא ”Long Distance Call“. השיר הזה הוא סנונית ראשונה שמבשרת מבחינתי שני דברים:
א. את האלבום החדש של פיניקס שיקרא ”It’s Never Been Like That“ שייצא ב 15 במאי.
ב. את תחילת הקיץ.

אין מה לעשות, יש להקות עם סאונד חורפי ויש כאלו עם סאונד קייצי. פיניקס נופלים תחת הקטגוריה השניה. גם אלבום האולפן הקודם שלהם ”Alphabetical“ יצא בדיוק לפני שנתיים ושניה לפני הקיץ. אולי בגלל שהם כל כך נקיים ומהודקים (מילה שאני שונאת, אבל מאוד מתאימה במקרה הזה) הם גורמים לי לתחושה כללית של חוֹם, ים, קרטיבים, צבע לבן ועוד דברים שמתקשרים לקיץ.

הסינגל החדש מתחיל מהנקודה שבה האלבום הקודם שלהם נפסק. בעצם, כשחושבים על זה הסינגל הזה היה יכול להיות חלק מהאלבום הקודם. קפיצת מדרגה גדולה פיניקס לא עשו, אבל הם השכילו לשמור על הסאונד הנקי שלהם ולהמשיך לספק את הסחורה.
יכול להיות ששאר האלבום טיפה יותר בוגר, את זה נדע ברגע שהוא ידלוף בשלמותו לרשת. באתר הרשמי שלהם הם הודיעו שהאלבום יהיה ”מאוד אוטוביוגרפי“. אוטוביוגרפי = בוגר ומתקדם? את זה נדע בעוד כמה שבועות.
אם תהיו זריזים, תוכלו לתפוס היום בערב את הקרנת הבכורה של הקליף במט“ב 2. אז אל תגידו שלא ידעתם.

Phoenix - Long Distance Call

עמוד המייספייס שלהם