פופטארט חולה/עסוקה/נהנית מדי לטעמי, וזה גורם לכך שאין פה מספיק פוסטים של שירים להורדה, וכאב הבית אני לא מרוצה. אבל אין לי ממש מה לעשות בעניין.

אז זהו, שאני יכול לזעזע את יסודות הבית הזה עם פוסט שיחריב את כל בסיס האלטרנטיבה האיתן עליו עומד הבלוג הזה, ולתת לכם להוריד את השיר החדש של רוני סופרסטאר, אחרי שנאמר לי ממקור מוסמך ש“הליין בס שם פשוט עצום!“.

רוני סופרסטאר - סוכריה

אם זה לא יחזיר את גברת טארט לפעילות בלוגית בתפוסה מלאה, אני לא יודע מה כן.
טוב, טוב, בסדר, קחו גם את הבי-סייד ל-“Worldwide suicide“ של פרל ג‘ם, שנקרא ”Unemployable”.

נ.ב. אני מתנצל בשם ההנהלה על כך שעברנו ללינקים מעצבנים כאלה, אבל זה מה יש כרגע.

לא קשור למוזיקה, אבל מהווה חלק חשוב מחיי.

שוחרר הטיזר לסרט של ”משפחת סימפסון“ שיצא ביולי 2007, ואני חייבת לציין שאני מאוכזבת קשות. לאן נעלמו המוחות השנונים של כותבי התוכנית? איך לעזאזל הם שיחררו כזה דבר בנאלי וצפוי? האם זה טיזר לעונה הראשונה? אני שמה את הכסף שלי על כך שלתוצר הזה אחראים יוצרי הטריילרים הסטנדרטיים של הוליווד.

לא מצחיק, קריין שהוא הגירסה האמריקנית ל“אוהבים נקניקיות? כןןןןן!“ ובעיקר לא גורם לי לצפות לשום דבר. ד‘או.

ובכן, הצצה מהירה באתר של מצעד ”Top of the Pops“ הבריטי ממשיכה את התעלומה הגדולה של הזמן האחרון: מי לעזאזל אחראי לזה ששירים משנות השמונים יצעדו במצעדים העכשווים והאם זו בדיחה חולנית שמתמצה לתאריך של היום (1 באפריל)?

והשבוע, גבירותי ורבותי, צועד לו בגאווה במקום השישה-עשר, מייקל ג‘קסון ולהיטו ”רע“.

לפי מה שהבנתי, כל מיני עסקני מוזיקה ושדרני רדיו בריטיים מנסים את כוחם בשיגור שירים ישנים אל המצעדים, כמעין ניסוי מוזיקלי מוזר. לפי מה שאני רואה בזמן האחרון זה גם עובד להם. אבל השאלה היא, האם לכל שיר כזה אחראי מישהו אחר? מה גורם להם לבחור את השירים הספציפיים האלו ולמה דווקא עכשיו?

כפי שאתם רואים, אין בפוסט הזה שום לינק להורדה (עמכם הסליחה), רק תהייה עזה של מה לעזאזל.

אחד באפריל שמח לכולם, אל תשכחו ללבוש מחר תחתונים, כי זהו יום הוודג‘י הבינלאומי (תודה לגיא).