ושוב, פוסט שלא קשור למוזיקה. ספר חדש לאמן האמריקאי מארק ריידן. הוא נקרא: ”Fushigi Circus“ שזה ביפאנית קרקס מסתורי. הספר מכיל מקבץ של עבודות חדשות שלו וגם דברים ישנים יותר מתערוכות קודמות. הספר עצמו ביפאנית, אבל לא ממש צריך לשחות בשפה כדי לצלול לתוך הציורים שלו.

את ריידן גיליתי בתיכון. בזמן שכל השכבה שלי כיתתה את רגליה בטרזינשטט ובאושוויץ, נסעתי עם ההורים לארה“ב. בקיוסק רנדומלי בסן-דייגו נחו עיניי על גליון מיוחד של ”אנטרטיינמנט וויקלי“ שהיה מוקדש כולו לבאפי. ”The Ultimate BUFFY Viewr’s Guide“ כך נכתב על השער ליד תמונה של שרה מישל גלר. אלו היו הימים שבאפי עוד היתה בתיכון, ווילו עוד לא גילתה את מיניותה, ראש העיר היה ג‘ינג‘י ואנג‘ל היה רזה וחתיך. בידיים רועדות פתחתי את העיתון והתחלתי לדפדף בזהירות, מנסה לא לספיילר לי שום דבר ושם היא נגלתה לי במלוא הדרה:

התמונה הזאת השאירה עלי רושם כל כך חזק שהפכתי לאובבסיבית בנוגע לתמונות של ריידן עד סוף שנות התיכון שלי. כמה נסיונות לא מוצלחים לצייר משהו בסגנון (חוסר הכשרון הבסיסי לא ממש עזר לי) והמון שיטוטים באינטרנט ובהייה בתמונות שלו.

ריידן, מתמחה בציורים חולניים עד גבול הגרוטסקיים. כמו תמונות ילדים עם טוויסט מזעזע. ילדה קטנה שקונה בשר אצל השפן הקצב, ילד שמחזיק בלונים עשויים מבשר נא, גרסאות מפחידות לטלטאביז. התמונות שלו מתהדרות במוטיבים חוזרים של דברים חמודים עד אימה (זה באמת מעורר צמרמורת לפעמים), דבורים, דם, בשר, סמלים נוצריים או בודהיסטים, אברהם לינקולן על מגוון צורותיו ודמויות מוכרות מעולם הפופ (בעיקר כריסטינה ריצ‘י ועוד שחקנים עם פנים עגולות). גותיקה מעורבת בתמימוּת. העיניים הגדולות והחודרות של האובייקטים שלו ביחד עם הויזואליות המרשימה והביזארית גורמים לרתיעה ולמרות זאת גם למשיכה לתמונות.
התמונות שהוא מייצר ברובן ענקיות בגודלן דבר המוסיף לרושם האדיר שהן מתירות. אבל למרות הכל, יש לריידן שתי עבודות מאוד מפורסמות, המוכרות כמעט לכולם והמון אנשים לא יודעים בכלל שזה הוא. עטיפות האלבומים של ”One Hot Minute“ של הצ‘ילי פפרז; ו ”Dangerous“ של מייקל ג‘קסון.
במשך השנים ההתעניינות שלי בריידן פחתה, אבל פה ושם אני נזכרת בו ועושה גלישת עדכון. לפני שנתיים אפילו ראיתי בחורה שעל הגב שלה היו מקועקעות שתי דמויות שלו. הגב שלה היה חשוף והעיניים הגדולות שלהן הסתכלו עלי במבט החודר שלהן. קיבלתי צמרמורת.

למי שיש 35$ דולר פנויים יכול לרכוש את הספר החדש שלו כאן, או כאן, ומי שבמקרה נמצא ב 13 למאי באל. איי, יכול ללכת לחנות הספרים ”MOCA“ שם ריידן יחתום על הספר החדש. פרטים פה.

ממזר מוכשר הגונזלס הזה. עושה לי חשק לגשת לפסנתר לעיתים קרובות יותר ולנגן דברים אחרים חוץ מלהיטי פיונה אפל. למסקנה הזאת הגעתי (באיחור משמעותי של כמה שנים) מכמה סיבות: א. סופסוף שמעתי את ”סולו פיאנו“. אני טיפשה שלא הלכתי בשנה שעברה להופעה שלו בתיאטרון גבעתיים. ב. האלבום החדש של ג‘יימי לידל. ג. האלבום החדש של פייסט.

גם ללידל וגם לפייסט יש אלבומים חדשים. בשני המקרים, אלו אלבומי אקסטרות של רמיקסים וקטעים מהופעות חיות. אחרי שלידל הוציא בשנה שעברה את ”Multiply“, שהיה אחד האלבומים החביבים עלי באותה השנה, הוא מוציא בסוף החודש את ”Multiply Additions“ שכולל בתוכו רמיקסים של הרברט, פורטט, מוֹקי, לוק וייברט ועוד, שני שירים בגירסת ההופעה החיה, קאבר מדהים ל ”Game For Fools“ שלו וגם גירסא מופלאה של שיר הנושא בסולם מינורי עם הפסנתר של גונזלס.

גם אצל פייסט גונזלס מכה. ב ”Let it Die“ שיצא לה ב 2004 הוא הלחין לה שלושה שירים, ואחד מהם ”One Evening“ (שהיה שיר הבוקר החורפי שלי באדיבות 88fm) זכה לגרסא אינסטרומנטלית בחסות הפסנתר שלו. הגרסא הזאת פותחת את האלבום החדש של פייסט ”Open Season“ (גם לבריטיש סי פאוור יש אלבום בשם הזה. הם חשבו עליו קודם). בדומה ללידל, גם האלבום הזה מתרכז בגרסאות חיות ואלטרנטיביות, שיתופי פעולה ורמיקסים. אדם נוסף שמשותף לשני האלבומים האלה הוא מוֹקי שמיקסס לה את ”Mushaboom“, שזכה לעוד שני רמיקסים באלבום הזה של הפוסטל סרוויס ושל קיי-אוס (זוכרים שדיברנו על זה פה?). צפו בקרוב לפוסט של שיתוף פעולה נוסף בין מוֹקי לפייסט. חוץ מכל אלו ישנם עוד שני שירים שלא ראו אור באלבום האחרון שלה: ”Lovertits“ - קאבר לפיצ‘ז (שוב, ביחד עם גונזלס שעבד גם עם פיצ‘ז) ועוד דואט עם ג‘יין בירקין.

מבולבלים? גם אני. בשורה התחתונה. האלבום של לידל בא במקום ומספק רמיקסים טריים ופריכים לאלבום שבעצמו בא בזמן. מצד שני, האלבום של פייסט הוא ברובו אסופה של טרקים לא מעניינים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוהבת ב ”Let It Die“ ובאלבום החדש יש כמה רמיקסים מצויינים. הבעייה היא שהרמיקסים הטובים יותר כבר היו מאופסנים על מחשבי מימים ימימה. שאר הקטעים פשוט לא משהו ונותנים הרגשה של גאראג‘ סייל בחצר של פייסט בקנדה.

כאן תוכלו להאזין לדגימות מהאלבום של פייסט

כאן תוכלו ללמוד דברים שאתם אמורים לדעת על גונזלס ופיצ‘ז

וכאן תוכלו ללמוד על האלוהים החדש שלכם

Jamie Lidell - Multiply (Piano by Gonzales)

Feist - One Evening (Gonzales Solo Piano)

זוכרים את הפוסט הזה? רשמיי מהברזילי אחרי הביקור של חואן מקלין מDFA.

נדב רביד נתן בטובו לינק שבו אפשר להוריד את הסט במלואו: שש שעות וארבעים דקות שאיתם תוכלו להעביר את מנגל יום העצמאות בכייף. תוך כדי אכילת נקניקיה או שיפוד עוף יעלו לכם פלאשבקים מאותו הערב (מה? מתי הייתי עם מישהו בשירותים? ומה היד שלו עושה לי על התחת??), או שסתם תנועו מצד לצד בכיסא תוך ניגוב חומוס. נדב מתקלט עד 2:25 לתוך הסט, אח“כ חואן עד 4:48 ואז זה שוב נדב. להורדה לחצו [כאן]

סטים נוספים אפשר למצוא באתר של בוטניקה ועוד מידע אפשר לשלוף מתוך עמוד המייספייס שלהם.

תרשו לי לנצל את הפוסט הזה ולהזכיר לכם לשלוח מייל נזעם על קיצוץ כנפי קוואמי והקצה אל הבחור הזה; וגם להזכיר לכם שזה עוד לא מאוחר להצביע עבור משפחת העונג לרשימת הבלוגים הממולצים של ווינט שתתפרסם מחר.

חג שמח!

מכתב שנשלח מקוואמי אל רשימת התפוצה של ”הקצה“ מגלה שהתוכנית קוצצה עוד יותר (מה קרה לימים שהייתה משודרת כמעט כל יום?) ובעוד שבועיים תתחיל לשדר במתכונת של פעם בשבוע - ימי ראשון בעשר. בנוסף, נאסר עליו לשדר יותר מוזיקה ישראלית מאחר שהוא עצמו מתעשיית המוזיקה הזו ובז‘גון הצה“לי זה נופל תחת קטגוריית חוסר האתיות.

הייתי רוצה לכתוב עד כמה שההחלטות האלו מטומטמות, מקוממות וגורמות לי לזלזל יותר בתחנה הזאת. במקום זה, אני פשוט אצטט את גיא שכתב:

”אני חושב ששתי ההחלטות בעייתיות מאוד.

א. ”הקצה“ היא נווה מדבר נדיר בשידורי רדיו בפריסה ארצית, שנותנת קול למוזיקה אלטרנטיבית ולמוזיקה עצמאית ישראלית שלא תשמעו בהרבה מקומות אחרים. ההחלטה לקצץ בה קיצוץ נוסף (מי שזוכר, פעם היא שודרה 4-5 ימים בשבוע) היא שרירותית, ותפגע קשה מאוד במוזיקה הזו, שזוכה לרוב חשיפתה בארץ רק שם.

ב. תחנה שנותנת לשלמה ארצי לשדר מזה 25 שנה (!) מוזיקה לועזית וישראלית כאוות נפשו, אבל סוגרת מיקרופון לשדרן עם הכי הרבה אהבה למוזיקה ישראלית עצמאית בדמו בשנים האחרונות, כי הוא החליט להיות גם ראפר, היא תחנה עם סדר עדיפויות מאוד, מאוד, מאוד בעייתי. במילים פשוטות זו צביעות. במילים אחרות: טיפשות. בקצרה: מכעיס“.