לא שמתי לב, וכבר התעופפה לה חצי שנה מתחילת 2006. באמ“ג הרימו את הככפה ועשו מעין סיכומון חצי שנתי. 17 כותבים מהאתר נתנו את הבחירות שלהם, ללא הגבלה של מספר. לצד בחירות תמוהות כמו פינק וריהנה, האלבום של סוניק יות‘ כיכב בהרבה מהסיכומים, וכך גם בל אנד סבסטיאן וקמרה אובסקורה.

אם הייתם שואלים אותי, קשה לי לשים את האצבע על אלבומים ממש טובים שיצאו השנה. עברה עלי חצי שנה כאוטית מבחינת שמיעת מוזיקה. עומס אינפורמציה והתבלבלות כללית עד שאפילו שירים שפעם נורא אהבתי, היום אני אפילו לא מצליחה לזהות אותם. לפעמים אני מרגישה כמו קלי באנדי מ“נשואים פלוס“. כשיותר מדי חומר נכנס לראש, דברים חשובים אחרים יוצאים. עד שיוצא עשן….

אז הנה הרשימה הכללית שלי, עם הסברים קצרצרים. אני בטוחה שאני אשכח לפחות 4 אלבומים מעולים.

Belle and Sebastian - The Life Pursuit
אלבום שמוכיח כי כמו יין טוב, הם רק משתפרים מאלבום לאלבום עד לנקודת השלמות.

Dresden Dolls - Yes, Virginia
טייטל שמתכתב עם מכתב מתחילת המאה בו עורך עיתון מאשר לילדה קטנה בשם וירג‘יניה שסנטה קלאוס אכן קיים. הדרזדנים קפצו מדרגה מאלבום הבכורה שלהם וסיפקו אלבום כמעט מושלם. סוחף, מכוסח, עצוב, מקפיץ, שכשאתה מאזין לו, אתה מרגיש שאתה משחק איתם נשיקה / סטירה.

Regina Spektor - Begin To Hope
אולי הטייטל מסמל את ההתחלה שלה בחברת תקליטים גדולה, אבל למרות ההתמסחרות המשוועת, היא עדיין פורטת לי על הלב ועל מיתרי הקול הגבוהים שאליהם אני אפילו לא יכולה להגיע. לידה פיונה אפל נשמעת כמו סרט נעורים מיינסטרימי. שירים מופקים לעילא לצד שירים ששמרים על המסורת החד פסנתרית בלבד. כל כך יפה ואישי שלפעמים אני מרגישה שהייתי מוכרת ריאה בשביל מאית מהכשרון שלה.

 
Jenny Lewis with the Watson Twins - Rabbit Furcoat
אלבום הסולו הראשון של ג‘ני לואיס, הסולנית של ריילו קיילו. ממעמד של נסיכת אינדי, היא הפכה לנסיכת האמריקנה. כאילו שהיא המשיכה מאיפה שדאסטי ספרינגפילד ולורטה לין הפסיקו. הנגיעות של הקאנטרי שהאלבום משופע בהם הופכות את השמיעה שלו לחווית מסע. אני אעז ואגיד שהקאבר שלה ל“טרבלינג ווילבוריז“ ביחד עם בן גיברד, מ. וורד וברייט אייז הוא הקאבר הכי יפה ומרגש ששמעתי בשנים האחרונות.

Cat Power - The Greatest
כמו ג‘ני לואיס, גם קאט פאוור אוהבת טאצ‘ים של קאנטרי. אבל לעומת חווית המסע של ג‘ני לואיס, האלבום הזה גורם לי לדמיין שאני נמצאת בסלון בניו-יורק, ביום שמש חורפי, יושבת על השטיח הצמרירי ומפנטזת על הדרום החם.

ובגלל שעד עכשיו כתבתי על בנות (ובל אנד סבסטיאן), הנה דברים אחרים:

 
Tiga - Sexor
איך פעם שנאתי את האייטיז. היום אני מתה על העשור הזה. אפילו הדברים הגרועים ביותר מצחיקים אותי. באלבום הראשון האמיתי שלו (היו לו עד היום רק קומפיליישנים שהוא ערך), טיגה לוקח את העשור הזה מתרגם אותו להיום ועושה אותו מיוזע, סקסי ונוצץ. הוא אמנם קנדי, אבל נראה כמו סוג של גווידו לייט והייתי רוקדת במסיבה שלו עד שהייתי נופלת מהרגליים.

The Divine Comedy - Victory For The Comic Muse
ניל האנון חזר לאלבום החדש מיזנתרופי ויצירתי מאי פעם. אם יעירו אותי באמצע הלילה ויבקשו ממני לתת דוגמא לפופ מתוזמר, אני דבר ראשון אשלוף את הגז המדמיע ואז אשמיע את האלבום הזה. קול של זמר אופרה יש להאנון הזה. אבל ככה זה, שאתה כל כך מוכשר, אתה חייב להיות חרא בן אדם.

Final Fantasy - He Poos Clouds
בילדותי, בזמן שכל החברים שלי למדו קרמיקה וקארטה, אני למדתי פסתנר. בזמן שכולם שיחקו במשחקי מחשב ובפיינל פנטזי, אני התאמנתי על סולמות ועל בטהובן ושופן. בזמן שכל הילדים הלכו עם ההורים שלהם לראות את פיטר פן בכיכובו של חנוך רוזן אני הלכתי לראות את התזמורת הקאמרית בשבתות ואת הפילהרמונית באירועים מיוחדים. אולי בגלל זה עד היום משחקי מחשב לא עושים לי את זה אבל ”פיינל פנטזי“ עובד עלי במישור אחר לגמרי. הליווי הקלאסי שלו לשירי הזמר/יוצר עושים אלבום קסום ומעורר מחשבה. גם ילדים כמוני שנשארו בבית להתאמן, יכולים לפסנתר את דרכם אל אלבום מקסים.

The Walkmen - A Hundred Miles Off
הקול הצרוד של הזמר והגיטרה הצרודה גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. לא בגלל שאני נוטה להצטרד נורא מהר, אלא בגלל שהאלבום הזה מנתק אותי מעיסוקיי באותו הרגע וגורם לי לעצור ולהקשיב. הלהקה הניו יורקית הזאת יכולה להשמע כמו מלואיזיאנה, ניו אורלינס, קליפורניה, שיקגו ואפילו חלקים שונים בניו יורק עצמה. הבליל הזה של המקומות מורגש מאוד בעדינות עם ים הדיסטורשן שנשפך באלבום הזה. כשאני שומעת מוזיקה אני תמיד מנסה לנגן את אחד הכלים. אם זה באמת או בדמיון. דווקא פה, אני רוצה לקחת טמבורין ולהכות בו על הצד החיצוני של הירך שלי.

The Strokes - First Impressions Of Earth
ואחרונים חביבים, הסטרוקס שהוציאו ב-3 לינואר את האלבום הזה. אתם יודעים מה? שיקפצו לי כל הפלצנים. גלגלצ, לא גלגלצ, אותו השטיק. זה פשוט אלבום מעולה וזהו. כמו שתמיד אומרים, אם זה לא שבור, למה לתקן?

הגיעו לשורטליסט: ה-יה יה יה‘ז, Be your Own Pet, ביירות, הקונקריטס, ג‘ים נואר, מוגוואי, הוט צ‘יפ, טום יורק, מ. וורד, Voxtrot (איפי‘ז), סוניק יות‘, רוברט פולארד, גרנדדי.

ומה הרשמים שלכם מהמחצית הראשונה של 2006?

יש לי בימים האחרונים אנטי מהמחשב. לא בא לי להתקרב אליו, אני לא פותחת מיילים, לא מתעדכנת באתרים הקבועים שלי, כלום. אני חושבת שזה בגלל שנהיה לי חם ליד המחשב. הוא פולט יותר מדי חום.
בכל מקרה, למרות ההתעלמות מהמחשב, אני דווקא כן ניגשת אליו כמה פעמים ביום, אבל רק כדי להפעיל את השיר המעולה שמתנגן לי בראש כבר כמה ימים. אני לא מדברת על השיר החדש של ג‘סטין טימברלייק (שבואו נודה, הוא מעולה) אלא על שיר של להקה שוודית שנקראת ”I‘m From Barcelona“. גם הלהקה הזאת נדבקה בחיידק ההפך. כמו ”Architecture in Helsinki“ שמגיעים מאוסטרליה וכנראה מפנטזים על מקום קריר יותר, השוודים האלו חולמים על מקום חמים יותר כמו ברצלונה. וזאת לא נקודת ההשקה היחידה שיש לשתי הלהקות. למרות שהארכיטקטים עושים מוזיקה יותר שובבה עם כמה טוויסטים ומפנים בכל שיר, גם להם יש הרמוניות מתוקות, כלי נשיפה והמון נה נה נה ברקע. בנוסף, נקודת השקה נוספת ללהקה אחרת היא העובדה שהחבר‘ה מברצלונה מונים 22 חברים. בנוסף למה שציינתי מקודם בקשר ל-נה נה נה, המלודיות הסוחפות וכלי הנשיפה, זה מאוד מזכיר גם את הפוליפוניק ספריי (מינוס ההרגשה המשיחית שהאחרונים משרים).

”We‘re From Barcelona“ הוא שיר הכירות מצויין. גם מבחינת סינגל ראשון וגם מבחינת ההיכרות של המאזינים עם מאפייני הלהקה. כאמור, הרבה נה נה נה שפותר בעיות ליריקה, חצוצרות, מחיאות כפיים, קזו והרגשה של מקהלה ששרה על דשא בין ממטרות ביום קיץ חם. שלוש דקות של שמחה וקיפצוצים שנגמרות מהר מדי. לפחות משהו מצליח לקרר אותי בדירה החמה שלי.

I‘m From Barcelona - We‘re From Barcelona

לפני הכל, יש עכשיו מבצע בדחנגוס: המווון דיסקים ודווידים ב 10% הנחה. בדיוק אתמול נגמר המבצע שלהם של דיסקים ב- 0.99$, 4.99$ וכו‘. ערמות של חרא, אבל מדי פעם מסתתרות שם מציאות. אני התלבשתי על המבצע של ה- 4.99$ לדיסק וקניתי לי את ”Yeti“ של ”Caribou“ (מניטובה, או דן סניית למי שמכיר) ועוד אלבום של מוזיקה שלקוחה מתוכניות של הערוץ האמריקאי ”HBO“, שמלא בכל גיבורי האלקטרו שלי כמו פיצ‘ס, מיילו, טיגה ועוד.

ולעניינינו, הלייבל ”Men Of Israel“ של אדם לי רוזנפלד (מהלהקה ”The Pit That Became A Tower“) עושה עבודת קודש ומייבא ארצה המון כותרים משובחים מלייבלים משובחים עוד יותר כמו ”אסמטיק קיטי“ (סופיאן סטיבנס, דניאלסון ועוד) ”K Records“ (קלווין ג‘ונסון האליל), ”Empyrean Records “ (של הסופר פרי אנימלס) ועוד.

אחד האלבומים שהם דאגו להביא ארצה הוא האלבום של ”Shapes and Sizes“, להקה שמגיעה מוונקובר, קנדה. רק ממבט ראשון על התמונה שלהם, זה נראה כאילו הלהקה נעקרה מסניף ה“ריף ראף“ הקנדי ישר אל אולפן ההקלטות. בגדול, הם עושים סוג של פופ מלודי, אבל עם טוויסט אקספרימנטלי המשופע בשינויי אווירה, טמפו ומלודיה בסגנון הפיירי פרנסס, דירהוף ודומיהם, רק יותר, אממממ, בואו נקרא לזה פלאפי.

אני חושבת שהשיר שפותח את האלבום הסלף-טייטלד שלהם, הוא אחד השירים היותר נחמדים ששמעתי בזמן האחרון. אמנם רוב האלבום לא אחיד ברמתו, אבל עדיין אפשר לדלות ממנו כמה פנינים. עכשיו שאני חושבת על זה, אני חושבת שכן מצאתי הגדרה למה שהם עושים: קורקי מיוזיק. אגב, נכון שהבחור המזוקן בתמונה נראה כמו החונך (הסוטה קמעה) של שלושת האחרים בסאמר קאמפ?

Shapes and Sizes - Island’s Gone Bad

את ויוה ווצ‘ה (Viva Voce) הכרתי בשנה שעברה כאשר חבר עשה לי אפלאוד לשיר שלהם בשם ”Alive With Pleasure“. אני זוכרת שבשמיעה ראשונה של השיר הייתי מהופנטת לקטע המעולה הזה. פתיח סוחף עם ריף גיטרה של דקה וחצי עד שהקצב יורד. זמרת בעלת קול מתוק מתחילה לשיר והשיר הופך לאיטי ומהורהר. ואז, בום. ריף הגיטרה חוזר שוב. זה היה מרענן כמו ג‘וניור מינטס. מיד התאהבתי בקטע הזה ו-ויוה ווצ‘ה הפכה להיות להקה מאוד חביבה עלי.

אניטה וקווין רובינסון, זוג נשוי (שלא טוען לפחות שהם אח ואחות), הקימו את הלהקה ב -1998, באלבמה, מדינת הולדתם. האינטרנט מספר לי ש“ויוה ווצ‘ה“ באיטלקית זה ”מפה לאוזן“, למרות שלי זה נשמע כמו יחי הווצ‘ה. הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב-1998, והחלו לנגן בתור להקת חימום ללהקה המתקאמבקת ”סאני דיי ריל אסטייט“ (שהתפרקו שוב מאוחר יותר) ב-1999.

כנראה שגם הם שמעו שפורטלנד זה ה-מקום לחיות בו בתור יוצר מוזיקלי, לכן בשנת 2001 הם ארזו את הגיטרות ועברו לשם. אז באמת חלה תפנית באיכויות המוזיקליות שלהם וב-2003 הם הוציאו אלבום מעולה בשם ”Lovers, Lead The Way!“, שהוליד מתוכו את השיר ”Wrecking Ball“ שזוכה למיקסוסים ועדנה בזמן האחרון (לפחות בקרב חוג מכריי).

בעוד קצת פחות מחודש, הולך לצאת אלבומם החדש ”Get Yr Blood Sucked Out“. במיטב המסורת ה-ויוה ווצ‘אית אפשר למצוא בו השפעות אמריקאיות שורשיות ביחד עם קצת פסיכדליית ילדי פרחים וטיפונת רוק בסגנון קים דיל ביימי הברידרז.
הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום החדש נקרא From The Devil Himself“ ומכיל בתוכו את ריף הגיטרות הזהה ששטף את עולם המוזיקה לאחרונה (ראה הפוסט על וולפמאדר והקפיטול יירז). אני רוצה לראות מישהו שמנסה לעשות מאש-אפ בין שלושת השירים האלו. משום מה השיר הזה, יחד עם רוב שירי האלבום מאוד מזכירים לי חומרים מוקדמים של הדנדי וורהולז (אמרנו פורטלנד, לא?) ובריאן ג‘ונסטאון מאסקר, והיו יכולים להשתלב יופי בפסקול של ”דיג!“ הסרט התיעודי המעולה על שתי הלהקות.

Viva Voce - From The Devil Himself

שלום. האתר היה בשביתה כמה ימים, סורי על זה. אני אנסה בימים הקרובים לתת כמה שיותר פוסטים בין המבחנים.

אז הנה כמה רשמים מאוחרים מדבנדרה. הייתי בהופעה של יום שישי. למרות שנאמר לי שהייתי בהופעה הפחות טובה מבין השתיים, היה מעולה. החל ממלך רובינשטיין שעלה לבמה בתחילת ההופעה והפריח בועות לצלילי גיטרה נוגים ועד לקאבר ההזוי של ”אני לא זמין“ שסגר את ההופעה.
אני לא יודעת אם הבארבי היה המקום המושלם לערוך הופעה כזאת, אבל מצד שני, אין ממש מקומות אחרים בארץ שיכולים להתאים. אגב, קוראי בלוג זה בעלי אבא עשיר, זה הזמן להרים את הככפה ולפתוח מקום ראוי להופעות.

את החלק הראשון של המופע שהיה בישיבה ושקט יותר העברתי בקפיצות בנוסח שבט המסאי באפריקה רק כדי לראות את קצה פדחתו של בנהארט. למזלי, הבחור הגברי שהיה איתי בהופעה תפס את ידי וגרר אותי בין אנשים ומתחת למעקות ברזל. את שאר ההופעה בילינו מתחת לזקן של דבדרה. מהמיקום הקרוב לבמה אפשר היה לראות אותו מחסל בקבוק שלם של בקארדי וגם מגוון מדי פעם בוויסקי. חשבתי שהיפים לא שותים, אלא מרחיבים את התודעה שלהם.
אחרי ההפסקונת הקטנה בהופעה שבה עלה בחור מהקהל וניגן ריף גיטרה של כמה דקות (אני מניחה שהוא פחד מדי לשיר), חזרו ההיפים עם השיער הארוך ונתנו את החצי השני של ההופעה, שהיה בעמידה וגם יותר אנרגטי. דבנדרה בתור פרפורמר היה מהוקצע ומשופשף, וגם קטעי הדיבור שלו עם הקהל היו משעשים וזורמים כמו הסיפור הקטן שלו על ירושלים (תרגום חופשי): ”אתם יודעים, ירושלים זה משהו, אתם באמת מקבלים שם תמורה לכסף שלכם. הכל קרה שם. ישו נצלב, מוחמד עלה לשמיים, בודהה אכל שם לראשונה מנגו ולמישהו אחר נקרע שם הסנדל“.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם, למה אני מספרת רק על המסביב ולא על מה שקרה בהופעה מבחינת המוזיקה? שאלה טובה. בשביל זה הבאתי עזרים קוֹליים.

גבירותי ורבותי, קבלו בבקשה את ההופעה המלאה של דבנדרה בנהארט בבארבי בתל אביב, כפי שהוקלטה ב- 7.7.2006

Devendra Banhart - Live in Tel Aviv 07.07.06

*התמונה צוירה על ידי אורי (החתיך) טור.

Tracklist:
Intro (?)
Quetate luna
At the hop
Sealake (by Tarantula AD)
Sight to behold
Hows about tellin’ a story
Heard somebody say
Special girl (by We are married)
Will is my friend
The body breaks
Make it easier
Mama wolf
? (swimming around…)
? (bluebird…)
(now some random dude from the crowd comes up and plays guitar)
This beard is for siobhan
? (by Noah Georgeson)
Long-haired child
There was sun (+Billy Jean cover)
Lost in the paradise (by Caetano Veloso)
I feel like a child

[encore:]
Little yellow spider
Ani Lo Zamin (with… Itzik Swissa)

***הטראקליסט המושקע מאת גיאחה המניאק שלא טרח לבוא להגיד לי שלום בהופעה. הוא היה עסוק עם הזנזונת שלו רוזה הגולשת***

הידד! שיר סולו ראשון למר ג‘ארביס קוקר!! אם נתעלם משלושת השירים שהוא תרם לפסקול של ”הארי פוטר וגביע האש“ (ביחד עם פיל סלווי וג‘וני גרינווד מרדיוהד), מהקול הגברי במאש-אפ שריכרד X עשה למאזי סטאר ומהפרוייקטים בעילום השם, הבחור עשה קולות של דג מאז הפירוק של ”פאלפ“ ב 2002.

כנראה שקוקר ישב על שמריו קצת יותר מדי זמן ועכשיו יש לו המון זעם מצטבר על מה שקורה בעולם. אז אתמול הוא פתח מייספיס והיום הוא כבר העלה לשם שיר חדש. השיר נקרא ”Running The World“ ומדבר על שחארות עדיין מנהיגים את המילים. במייספייס שלו הוא כתב שאת מילות השיר הוא כתב בזמן הלייב-8 שהתרחש בדיוק לפני שנה, ושום דבר לא השתנה מאז.

בהאזנה לשיר, נשמע כי קוקר הקשיב קצת למוריסי בזמן שהוא ישב בבית עם האישה והילדים. המילים ובאיזשהו מקום גם הלחן יכלו בקלות להיות שיר של מוריסי מודל 2006. למרות הפשטות בלחן, יש בו עדיין את הטוויסט הפאלפי הקטן. בנוסף, קוקר גם משכיל להכניס בין לבין את ה ”או-יה“ המלבב והשאיפות המוגזמות שגורמות לכל מעריץ פאלפ ממוצע להרטיב במכנסיים.

פסגת היצירה שלו זה לא, אבל נחמד לשמוע סימן חיים מאחד הזמרים האהובים עלי בהיסטוריה של האנושות. נקווה שעכשיו עם חשבון המייספייס החדש והנוצץ שלו תהיה לו סיבה לשחרר עוד חומרים חדשים (וטובים).
הנה המייספיס למי שרוצה להתרשם ממשקפיו העבים של קוקר ומהשיר בסטרימינג. מדהים הוא רשום שם רק יומיים וכבר יש לו 711 872 חברים (ברבע שעה שכתבתי את הפוסט הזה נוספו לו 161 חברים). נראה כמה זמן ייקח לו לצבור חברים כמו שיש לבחור הזה (שיש לו 90501907 חברים). ג‘יזס, תמצא חיים, לוזר.

ואם תלחצו כאן למטה, השיר יהיה גם על ההארד-דיסק שלכם.

Jarvis Cocker - Cunts Are Still Running The World

נ.ב. שלאחר כתיבה. אני שומעת את השיר בפעם הרביעית ואין מה לעשות, הוא מדבק. ~cunts are still running the world~ (מזמרת)