פעם קראתי בעיתון שהחיים בנורווגיה הם סוג של אוטופיה. הלימודים הם חינם, יש מענקים שמנים ליוצרים, המיסים לא כל כך גבוהים והאנשים נחמדים ומסבירי פנים. בשלב הזה, אני חושבת שחברי הנורווגי איתי יקום ויזעק ”אבל מה עם החורף הקשה?!“ ולו אני אענה שמעולם לא הייתי חובבת קיץ גדולה מדי ובהתחשב בעובדה שאני כותבת את הפוסט הזה בחום של סוף אוגוסט, חורף ארוך לא נראה לי דבר רע כל כך ברגע זה.

אולי בגלל שכל כך קל לספוג תרבות טובה בנורווגיה בגלל לימודי החינם והמענקים, יש כל כך הרבה יוצרים טובים שמגיעים משם (ומשוודיה השכנה). קינגס אוף קונבניינס (וארלנד אוי), אנני, וגם ג‘ון אריק קאדה (Kaada). אם השם האחרון מצלצל לכם מוכר, זה בגלל שרוב האנשים מכירים אותו מהאלבום המשותף שלו עם מייק פאטון ”Romaces“. קאדה הוא מה שמכנים אמן-יוצר מולטי כשרוני. הוא יוצר סרטים, קליפים ומוזיקה.

האלבום הראשון שלו ”Thank you for giving me your valuable time“ יצא בשנת 2001 (בנורווגיה וב-2003 בארה“ב) ושילב סאונדים של של רוק גאראג‘י משנות ה-60‘, ג‘אז וראגטיים, יחד עם אלקטרוניקה ושאר מוזרויות. האלבום הבא שלו (שזהו בעצם האלבום הראשון שלו שהכרתי) נקרא ”MECD“ ויצא בשנת 2004. אמ“ג לא מכיר באלבום הזה מאחר והוא לא יצא להפצה מסודרת בארה“ב. גם באלבום הזה שולבו אלקטרוניקה ורטרו-רוק יחד עם השטיקים הרגילים. שירים על כמה נפלא להיות חננה ועל נשיקות הונגריות שבו אותי מיד.
באלבומו החדש, ”Music for Moviebikers“, קאדה (שאגב, בנורווגית הוגים את זה בסגנון קוּדה) מראה את יכולתיו כמלחין מודרני. במקביל לעבודתו על אלבומי האולפן שלו, קאדה ידוע בנורווגיה כמלחין פסקולים ורק עכשיו, הוא יוצא לעולם עם פיסת המידע הזאת. 13 קטעים אינסטרומנטליים כמעט כולם שמשיקים למלחינים מודרנים אחרים דוגמת יאן טירסן ואהוב הפיינשמעקרים אניו מוריקונה. 22 נגנים קובצו באולם גדול ליד אוסלו, מכנרים, נגני גיטרה חשמלית, כלי הקשה ועד זמרי פולק שורשי אירופאיים. כולם נחתו תחת שרביט הניצוח של קאדה. האלבום אגב, יצא בלייבל ”Ipecac“ של מייק פאטון.
אני חייבת לציין שעד לפני כמה שנים לא הבנתי מה הביג דיל מפסקולים. הפסקולים האינסטרומנטליים תמיד נראו לי בזבוז של דיסק ולא הבנתי על מה כל המהומה. רק בשנים האחרונות נפתחו לי האוזניים לדברים האלו. אני עדיין לא שומעת פסקולים קלאסיים דה-לה-שמעטה כמו פסקול ”שר הטבעות“ אבל דני אלפמן ויאן טירסן בהחלט עושים לי את זה.

בשמיעה ראשונה של האלבום קצת נזכרתי באלבום המפוספס של בל אנד סבסטיאן ”Storytelling“ שמשיק לקטעים הראשונים באלבום של קאדה. אבל בניגוד לבל אנד סבסטיאן שהמוזיקה שלהם היתה מכוונת מראש למילוי חללים קוליים בסרט, קאדה משתמש באלמנטים האלו בשביל הערכה והוקרה למלחינים שהוא הושפע מהם. זוכרים את שיעורי המוזיקה ביסודי? כשהמורה הראתה לנו את הסרט ”פנטזיה“ והראתה לנו את הקשר שבין מוזיקה לויזואליה (האמת שלי גם הראו את הסרט הזה באותו ההקשר בשנה א‘ בלימודים)? אז האלבום הזה גורם לך להפעיל את הדמיון באותה הצורה. כמובן שאין מה להשוות בין היצירות הקלאסיות ומלאות העומק של צ‘ייקובסקי, בטהובן וסטרווינסקי לבין האלבום הזה, אבל הרעיון דומה: הוא יגרום לבלוטת הדמיון היצירתי שלך לעבוד שעות נוספות.

Kaada - The Mosquito And The Abandoned Old Woman

למרות שהבטחתי לגיא שאכתוב פוסט חדש על אמא שלו, כדאי שאציין את העובדה שלדצמבריסטים יש אלבום חדש.

איך להתחיל לספר לכם עד כמה אני אוהבת אותם? בשנה שעברה, האלבום הקודם שלהם ”Picaresque“ שינה לי את החיים. הוא פתח לי דלת ללהקות כמו ”ניוטרל מילק הוטל“ (תשאלו את גיא) ופתח לי את האזניים לשירים עם שליחות. אני לא מתכוונת לשליחות במובן המיסיונרי של המילה, אלא לשירים שבהם אפשר לשמוע סיפורי אגדה על פיראטים, פרטיזנים, אנשי עיירות שעשו דברים פנטסטיים, חלומות על מקצועות חופשיים, מנקי ארובות ועוד. כל שיר של הדצמבריסטים הוא הרפתקאה קטנה בפני עצמה. השירים שלהם מזכירים לי עיבוד מוזיקלי לספרים כמו ”הרפתקאות גוליבר“ או ”מסביב לעולם ב-80 יום“. הרבה אנשים מסביב לגלובוס נפלו שבי אחרי הלהקה הזאת. ההוכחה המנצחת לכך היא העובדה שכאשר כלי הנגינה שלהם נגנבו, קהל המעריצים הנאמן ערך מגבית וקנה ללהקה כלים חדשים.

אגדה יפנית עתיקה מספרת על אדם עני שמצא ביער עגור פצוע וטיפל בו עד שיוכל לעוף בכוחות עצמו. כמה ימים אחר-כך, התדפקה על דלתו אישה יפה. השניים התאהבו והתחתנו. הם חיו בעוני גמור והאישה הציעה לבעלה שימכור בעיר סמוכה, אריג מיוחד שהיא בעצמה אורגת. התנאי היחיד שלה היה שלא יכנס לחדר בזמן שהיא אורגת. עם הזמן, סקרנותו וחמדנותו של האיש גברו עליו והוא נכנס לחדרה של אישתו בזמן האריגה. האיש גילה לתדהמתו שאישתו היא העגור שמצא ביער ושהאריג שהיא אורגת מוכן מנוצותיה שלה, שאותן היא תולשת מגופה בעזרת מקורה. כשהיא ראתה את בעלה, היא פרשה כנפיה והמריאה דרך החלון, בלי לשוב לעולם.

על סיפור האגדה העצובה הזאת, מבוסס האלבום החדש של הדצמבריסטים, ”The Crane Wife“. כהרגלם, כל שיר הוא סיפור. על פי הגדרתם האלבום הזה הוא ”המוזר“ ביותר שהם הוציאו עד היום ויאופיין בשירים מאוד ארוכים בסביבות ה-12 דקות. למרות שאפשר לראות את האלבום הזה כמקשה אחת כי כל שיר נגמר בתחילת השיר הבא. קולין מלוי, האיש שעומד מאחורי ההרכב מוכיח את עצמו שוב, כאחד מכותבי השירים המוכשרים והמעניינים ביותר. כל זה יחד עם קולו יוצא הדופן והמאנפף קמעה והתזמורתיות שבשירים גורמת למוזיקה של הדצמבריסטים להפוך לחוויה בפני עצמה. אתה נשאב לתוך הסיפורים והחוויה. סוג של האזנה טוטאלית.

הדצמבריסטים נמצאים כרגע במקום טוב מאוד מבחינת קריירה. האלבום האחרון שלהם התברג להרבה רשימות סיכום שנה נחשבות (של 2005) והם עזבו את הלייבל הקטן ”Kill Rock Stars“ ועברו ל“‘קפיטול“ הגדולה. לכן, אפשר לנחש שהאלבום החדש שלהם צריך לעמוד בהרבה ציפיות גם מבחינת חברת התקליטים וגם מבחינת המאזינים. משמיעה ראשונה, אני יכולה להגיד שהאלבום עונה על כל הציפיות, ועם הזמן הוא בטח גם יעלה עליהם. אבל אל תשאלו אותי, אני סאקרית שלהם.

The Decemberists - The Crane Wife 1 And 2

הבשורות הכי טובות שקיבלתי השבוע הן הקאמבקון של A.C. Newman, או כמו שחבריי קוראים לו, אסי נוימן. טוב, קמבקון, עד כמה שניסיתי להקטין אותה, זאת מילה די גדולה בשביל המצב. הוא אף פעם לא הלך לשום מקום. למי שלא מכיר, ניומן הוא חבר בסופר-גרופ הקנדית ”The New Pornographers“ שרק בשנה שעברה הוציאה אלבום מעולה. אבל אם נחזור למילה קמבקון, היא באה לתאר את פועלו הסוליסטי של הבחור.

ניומן הוא מעין מאור כהן של קנדה, מינוס הקטעים והסטלנות. להקות בגיל צעיר, שיתופי פעולה עם הרכבים נוספים, סופר-גרופס ואלבומי סולו. ניומן הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, ”The Slow Wonder“, בשנת 2004. אני יכולה להגיד בוודאות שהאלבום הזה הוא אחד מהאלבומים המושמעים ביותר אצלי במערכת. מאז אני מחכה בקוצר רוח לאלבום סולו נוסף (אבל אני לא מתלוננת, הניו פורנוגרפס הוציאו כאמור אלבום שנה אחר-כך). אז השבוע שוטטתי כהרגלי ברחבי הרשת ועיני נחו על EP בשם ”Souvenir of Canada“ של מי ולא אחר, ניומן.

צוהלת ושמחה הורדתי את האיפּי שמכיל 6 שירים בלבד, 5 מתוכם אינסטרומנטליים. מתברר שזהו מיני פסקול שניומן הלחין בשביל סרט דוקומנטרי קנדי הנושא את שם האלבום ומבוסס על ספר של דאגלאס קופלנד. קצת התאכזבתי שיש רק שיר אחד ”אמיתי“ בכל הדיסק, אבל איזה שיר! ”Transcanada“ הוא המשך ישיר של עבודתו הכוללת של ניומן ומתנהל בצורה פאוור-פופית ושמחה. את השיר עצמו שרה זמרת בשם קת‘רין קאלדר, שתרמה את קולה (קול הרקע שלה לפחות) לאלבום האחרון של הפורנוגרפס. בנוסף היא גם הזמרת של ההרכב הקנדי ”Immaculate Machine“ וגם אחייניתו של ניומן. הכל טוב ויפה, אבל אני שואלת, איפה נקו קייס, הזמרת הקבועה של הפורנוגרפס??? האם יש קרע ביניהם או שכמו במאפייה, המשפחה קודמת לכל? חשוד. חשוד מאוד.

A.C. Newman - Transcanada

”מעשן המון חשיש“, כך נפתח הרמיקס לשיר החדש של בום פם, שאותו שמעתי עוד לפני השיר המקורי. בסוף ההופעה של התפוחים לפני כחודשיים, אורי בנקהלטר עלה על עמדת הדיג‘י ואז צלילים ערביים מילאו את הקומפורט 13… ”מעשן המון חשיש“… אבל בואו נלך רגע לפי הסדר.

בום פם בדרך לאלבום חדש. בין שיתופי פעולה שונים וגיגים בחתונות, הם הקליטו את האלבום החדש וכסינגל ראשון ממנו, הם שחררו את ”חתול וחתולה“, שיר אדיר כשלעצמו. הצמד רדיוטריפ (מיקסמונסטר וסקולמאסטר) לקח שורה מהבית השני של השיר וסימפל אותה לשיר חדש לגמרי שנקא ”חשיש“. אני יכולה להבטיח לכם, שברגע שתשמעו אותו, הוא לא יצא לכם מהראש. הוא והמקצבים הערביים שלו.

את הקליפ לשיר אפשר לראות ביו-טיוב, ואותו עשה VJ Brand_Nu, שלקח וסימפל סרטי הדרכה אמריקאיים ישנים שכנראה מזהירים מפני סכנת הסמים (לדעתי הוא היה אחראי גם על הוידאו-ארט בהופעה של התפוחים).