ניסיתי להתחמק מהפוסט הזה בכל דרך אפשרית, אבל הנה, בדקה התשעים, רשימת שירי השנה שלי, 2006. כל השירים המומלצים אגב, ניתנים להורדה. בנוסף, חלק מהשירים הנוספים גם ניתנים. חפשו את הלינקים.
[עדכון: כל הלינקים הוסרו]

The Shins - Phantom Limb
ובכן, קצת מוזר לי להודות, אבל השיר שהכי אהבתי השנה לקוח מתוך אלבום שבכלל ייצא ב-2007. הרבה מילים כבר נשפכו עליו, אבל לסיכום העניין: יפה, מרגש וסוחף.

The Decemberists - Yankee Bayonet
ואם מהאלבום של ג‘ני לואיס היה לי קשה לבחור שיר (ראה שני שירים למטה), בחירת שיר מהאלבום של הדצמבריסטים היתה כבר בלתי אפשרית. אין לי מילים לתאר כמה אהבתי את האלבום הזה. קולין מלוי וחבורתו הוציאו ממש יצירת מופת. מהשירים הארוכים על האגדה היפנית שנושאת את שם האלבום ועד לשירים על חלוצים, גנבים וקרבות עקובים מדם. השיר הזה, ששמו המלא אגב, הוא - (Yankee Bayonet (I Will Be Home Then מספר על חייל שמת במלחמת האזרחים האמריקאית ושר דואט עצוב עם אהובותו שנושאת את ילדו. למרות שהם לעולם לא יראו אחד את השני, הוא יהיה בבית כאשר היא תקבור אותו כראוי. מלוי מתעלה על עצמו בשיר הזה מבחינת הכתיבה הספרותית לרמות חדשות לגמרי.

Belle And Sebastian - The Blues are Still Blue
אני לא מבינה למה אנשים אומרים ש ”The Life Pursuit“ זה לא אלבום טוב. אין מה לעשות, כנראה כל מה שבל אנד סבסטיאן יוציאו אני אוהב. אהבתי אפילו את ”Storytelling“ שלהם. שמעתי מישהו שאומר שהאלבום הזה לא יפה כמו האלבומים הראשונים שלהם, דבר שהוא לא נכון לדעתי. בל אנד סבסטיאן נוסדו לפני אחת עשרה שנים ואת האלבום הראשון שלהם הוציאו לפני עשר. אם האלבומים האחרונים שלהם היו נשמעים כמו הראשונים, הייתי מאוד מאוכזבת. מן הסתם שלהקה תשתנה במהלך עשור ותשנה קצת סגנון. למרות שהאלבום הזה קצת יותר פופי מאלבומים קודמים, הוא עדיין שובה ומקסים.

ועכשיו, ללא סדר מסויים:

Jenny Lewis - Rise up with fists
הקאנטרי-פולק היפיפה של ג‘ני לואיס הכה בי בכל עוצמתו כאשר האלבום שלה יצא. היה לי קשה לבחור שיר אחד בלבד מתוך האלבום הזה, אז פשוט העתקתי את הבחירה של גיא (גללו לאמצע העמוד).

Bonnie Prince Billy - Cursed Sleep
ידעתם שבוני פרינס בילי מגיע לארץ בסוף ינואר? איזו מתנת יום הולדת מושלמת. האלבום החדש שלו, ”The Letting Go“ שבה אותי כל כך שבימי הגשם האחרונים של השבוע לא הפסקתי לשמוע אותו ולהרהר. ”Cursed Sleep“ הוא הסינגל הראשון שבילי (בילי? אולדהם? איך לקרוא לו?) שחרר מהאלבום הזה והוא נושא בתוכו המון עוצמה ורגש.

Danielson - Did I Step On Your Trumpet
גיא שונא את השיר הזה שנאת מוות. נראה לי שזו אחת הסיבות שאני מכניסה אותו לכאן, רק כדי לעשות לו דווקא. האלבום עצמו של דניאלסון ”Ships“ דווקא לא נכנס אצלי לאף רשימת סיכומשנה, אבל אני פשוט אוהבת את השיר הזה. מי שלא מפחד מפולק קוורקי מוזר על נושא מוזר עוד יותר, יאהב גם את השיר. אני תמיד מדמיינת את דניאלסון כזמר רחוב כמו ב“מרי פופינס“, עם כל מיני כל נגינה קשורים לו לגפיים, אבל שמנמן.

A.C. Newman - Transcanada
חבל לי לא להכניס את השיר הזה לסיכום, מאחר והוא היה עלול להתפספס בגדול. קארל ניומן הוציא השנה EP המכיל שישה קטעים, חמישה מתוכם אינסטרומנטליים. ”Souvenir of Canada EP“, הוא בעצם פסקול לסרט דוקומנטרי קנדי המבוסס על סיפור של דאגלאס קופלנד. את השיר עצמו שרה אחייניתו של ניומן, קת‘רין קאלדר, שנשמעת מאוד דומה לנקו קייס, חברת הניו-פורנוגרפרס. עוד על השיר, כאן

The Capitol Years - Long Time
כמו גיא, גם אני מאוד אהבתי את מיראז‘ פיפל של הקפיטול יירז מתוך האלבום החדש שלהם (השיר השלישי ברשימה שלו), אבל אהבתי יותר את Long Time, שממשיך את האנרגיות הטובות שהיו באלבום הקודם שלהם. לשמחתי, פגשתי את שי הלפרין, הזמר שלהם, כשהיה בארץ דרך מכרה משותפת, ושמחתי לגלות שחוץ מהעובדה שהוא מדבר עברית שוטפת, הוא גם אדם מאוד נחמד. אני מקווה שהוא לא יכעס שנתתי כאן את השיר להורדה…

Dresden Dolls - Necessary Evil
שיר הרוק הטוב ביותר שנוגן רק על פסנתר ותופים.

Suburban Kids With Biblical Names - Seems To Be On My Mind
השיר הזה כבש אותי משמיעה ראשונה. הזמר שנשמע קצת כמו אדם גרין (שאיכזב אותי השנה עם האלבום החדש שלו) מעורבב עם ינס לקמן, המלודיה הקופצנית או המילים התמימות. כיף שוודי בכל רמ“ח איבריו.

מפאת חוסר מקום, עוד מאותו הסגנון של הנ“ל: רג‘ינה ספקטור, פיטר ביורן וג‘ון, ליידיפאז, דיווין קומדי, פיינל פנטזי, נקו קייס, לאב איז אול, אני מברצלונה, הרקונטורז, אוקיי גו, מ. וורד, קאט פאוור, איזובל קמפבל ומארק לנגן, קמרה אובסקורה, הקונקריטס, ביירות, הת‘רמלס, מיוז, הפרטליז, מיסטרי ג‘טס, ויוה ווצ‘ה, ג‘ואנה ניוסום, הסטרוקס, הפיירי פרנסס, בי יור אוון פט, ווקסטרוט ועוד כמה שאני בטח אזכר בהם במהלך השבוע הקרוב…

מזיזי התחת:

The Knife - We Share Our Mother’s Health
האלקטרו המוזר הזה שהם עושים מהפנט אותי. הפילטרים על הקול שלהם מצמררים אותי והסאונד האייטיזי שלהם מגניב אותי.

Tiga - Burnin Down The House
הבחור הכי סליזי בעסק בקאבר מעולה לטוקינג הדס.

CSS - Alala - Bonde Do Role Remix
Hot Chip - Over and Over - Naum Gabo Remix
שני רימקסים לשירים שגם ככה מעולים בפני עצמם, אבל הופכים אותם לכייפיים אפילו עוד יותר.

The Gossip - In the way of control Soulwax nite version
לסיום, אפילו סולווקס יודעים לקחת זמרת שמנה עם אובר הייפ ולקרחן אותה יפה יפה. מתוך האוסף המצויין ”Kitsune Maison Compilation 3″.

עוד מאותו הסגנון הנ“ל: סימיאן מובייל דיסקו, לינדסטרום, מסטרקרפט.

2007 טובה Y‘all! ומה שירי השנה שלכם?

ההכנות לסיכום השנה כאן בפופטארט בעיצומן. פוסטים על אלבומי השנה ושירי השנה כבר מתבשלים בצורה יפה בימים האחרונים. אבל כל דבר בעיתו.
יש לי חולשה לא ברורה לחגים נוצריים. אולי זאת העובדה שההורים שלי חזרו ממגורים ארוכים בארה“ב קצת לפני שנולדתי, ובכך מנעו ממני אזרחות זרה וילדוּת אמריקקית פרברית. הדברים שכן קיבלתי מדבר זה הם אלבומי תמונות עמוסים בחוויות שקרו לפני שנולדתי ונסיון לדעת אנגלית ברמת שפת אם כמו אחותי הגדולה. אבל למה להיות ממורמרים? היתה לי ילדות מעולה בהרצליה וברמת-גן ומאז צברתי שעות רבות של טלויזיה, מוזיקה ותרבות בלועזית שגרמו לאנגלית שלי
להשתפר בפלאי פלאים. אפילו קיבלתי את הציון הכי גבוה שלי בכל התואר - בשנה א‘ באנגלית. יחי הטכנולוגיה.
לכבוד כריסמס וחנוכה, הנה שתי אופציות לשירי חג אינדיים למהדרין. אחת לכריסמס ואחת לחנוכה.

Viva Voce - God Rest Ye Merry Gentlemen

Ben Kweller - Rock of Ages

ואחרי פוסט קצרצר כמו זה, צפו לשני פוסטים רחבים ומסכמים בזמן הקרוב.

ייפי! שמחה וששון!! אלבום חדש לאליל השעיר שלי - גראף ריס! כמו בלוק פארטי והשינז, גם האלבום שלו ריס ייצא בתחילת ינואר 2007, אבל סינגל ראשון ממנו שוחרר כבר החודש. ”Candylion“‘ כשם השיר, כך גם נקרא האלבום והוא הסינגל המשוחרר, אליו ניתן להאזין ממש כאן.

למי שלא מכיר, גראף ריס, סולן הלהקה הוולשית ”Super Furry Animals“, אחת הלהקות האהובות עלי ביותר, יצא ב-2003 עם אלבום סולו, לא מוצלח במיוחד. האלבום, ”Yr Atal Genhedlaeth“ היה כולו על טהרת שפת האם של ריס, וולשית כאמור, שעל פי חברי הטוב אורי, נשמעת כעברית הפוכה. כשאורי ואני נפשנו בלונדון והתגוררנו בשכונה ערבית מפוקפקת, ניסה אורי לשכנע אותי שכדאי להגיד לאנשים שאנחנו וולשים מאחר שהעברית שדיברנו מזכירה אותה. כאשר ניסיתי לבדוק את סיפור הכיסוי שלנו, הוא כשל. עדיין לא ברור לנו אם ווילס היא פרובינציה או שיש לה ראש ממשלה משל עצמה. לכן, דבקנו בסיפור הכיסוי שלי, אותו הכנתי בארץ מבעוד מועד: כל אדם מפוקפק ששאל אותנו מהיכן אנחנו, עניתי לו בעיפעוף מתגרה - מלטה. מאחר שבדקתי בבית באטלס היכן מלטה נמצאת על המפה ומה בירתה, הרגשתי בטוחה בכיסוי, עד שצרפתי שיכור (בצרפת. גם שם היינו) ניגש אלינו והחל לברבר עימנו בקולניות באמצע מסעדה עד כמה מלטה נהדרת (“Viva Valletta!“) והאם ראינו את זיקוקי הדינור שמעל לבירה ביום העצמאות.

כל הסיפור הזה, היה כדי למלא פוסט על אלבום שכל מה שיש לי להגיד עליו, שאני שמחה שהוא ממש טוב. אלבום הבכורה הוולשי של ריס כנראה ניסה להשתוות ל-“Mwng“, האלבום הוולשי המעולה של הסופר פריז, אך לא דיגדג את הציפורן הצהובה שלו ברגל. גם ”Candylion“ לא פוסח על פנינים וולשיות, אך חלקו הגדול באנגלית בהירה ונהירה ורמת השירים משתווה ללהקת האם. ולסיום, קבלו שיר בוולשית:

Gruff Rhys - Gyrru Gyrru Gyrru

בעודי מאזינה לאלבום חדש לבלוק פארטי, ניסיתי להבין מה מוזר יותר: השיר הראשון באלבום שנשמע כמו שיר אבוד של מיוז? או שהמפיק של האלבום, גארט ”ג‘קנייף“ לי, היה המפיק של ”How to Dismantle an Atomic Bomb של U2?

האלבום, ”A Weekend In The City“ ייצא בתחילת פברואר הקרוב ועל פי הלהקה, יעסוק בנושאים קשים כמו הפיצוץ ברכבת התחתית בלונדון, התמכרויות לסמים, הגירה, שחורים בבריטניה וכו‘. הרשימה הזאת עושה לי שחור בעיניים (משחק המילים הוא לא מכוון). אני לא צריכה שלהקות הרוק שלי יעסקו בנסיון לשיפור העולם. בשביל זה יש את בונו. גם ככה נהרס לי הדיסק החדש של פיית‘לס אחרי שהם היו חייבים לשרבב שם כמה שירים על כך שכל דקה מת באפריקה ילד. כנראה שבלוק פארטי בילו יותר מדי זמן בחברת אדם שבעצמו בילה עם בונו שעות רבות בחדר קטן.

החדשות הטובות הן שמהשיר השני, האוזניים חוזרות לשמוע את בלוק פארטי של ”Silent Alarm“. מתברר שג‘קנייף לי הפיק גם את האדיטורז וסנואו פטרול ולא בחש רק בצלחת של הילדים הגדולים והמסואבים. פתאום המילים של השירים לא כל כך חשובות. המוזיקה. המוזיקה היא מה שרק שומעים. לא ממש אכפת לי אם הם מדברים על הרעות והחולות של בריטניה במאה ה-21 או על גמדים מרקדים. בלוק פארטי נשמעים פתאום בדיוק כמו בלוק פארטי. בדיוק כמו חורף 2004, כאשר שמעתי את ה-EP שלהם לראשונה (ולא התלהבתי, אבל זה היה רק בגלל שלא אהבתי את האדם שהשמיע לי אותו). המוזיקה לא השתנתה. אולי הם מנסים להפוך לרציניים יותר, דבר שבטח בעוד כמה חודשים יתברר כמופרך, כמו הסיפור שהם ניסו למכור לעיתונות בתחילת דרכם על כך שהם היו בשתי כנופיות אויבות - השארקס והג‘טס, אבל האהבה איחדה אותם יחדיו (נשמע למישהו מוכר?). כמו שאף אחד לא יקח מהבחור הזה שאני לא אוהבת את העובדה שהוא חרא בנאדם (עובדה, הוא בילה בחודש שעבר בכלא בקרואטיה), שום דבר לא יקח מבלוק פארטי את העובדה שהמוזיקה שלהם פשוט נשמעת נהדר.

בלוק פארטי - צדים מכשפות

איך ברח לי השבוע בין האצבעות. ככה זה שיוצא לעבוד כמעט כל יום. הזמן רץ ואתה בכלל לא שם לב. כל מה שתכננתי לעשות השבוע יצטרך להדחות לפחות בשבוע וחצי מאחר שמבחני האמצע מבצבצים בתחילת השבוע הבא.

מבחינת הספק מוזיקלי היה לי שבוע לא רע בכלל. האייפוד שלי חזר הביתה בגרסה חדשה יותר, אחרי צום אייפודי קשה של כמה חודשים טובים. גליתי עכשיו את הסוליטייר הצבעוני שמותקן בו, דבר שמחזיק אותי ערה בשיעורים קשים. אני מודה לאל גם על השיער הארוך שלי, דבר שמסתיר את האוזניות בשיעורים קשים עוד יותר. תחי האקדמיה.

שמעתי המון השבוע את השינז החדש. אני כבר מחכה לינואר כדי שאוכל לקנות את הדיסק המקורי (או לפחות לבקש אותו ליום הולדת. ינואר רולז!) גם האווירה הגשומה יותר, אני מקווה, שתהיה פה בינואר תהווה רקע מצויין לדיסק הזה. אפרופו השינז, הנה קאבר יפה מאוד שהם עשו ל- Harvest של ניל יאנג. די מוצלחים הקאברים שלהם, אולי אשים עוד כמה כאלו בזמן הקרוב.

The Shins - Harvest

הנה עוד משהו קטן ודבילי. שמתי את ידי על הגירסה האינסטרומנטלית של My Love הגאוני של ג‘סטין. זה מה שקורה כשמחברים בין מ.י.ה לשיר המקורי. לא מזהיר, אבל גם לא נורא. בואו נקרא לזה נסיונות בתוכנת עריכת אודיו 1.

M.I.A My Love [PopTart Mashup]