יאי! The Boy Least Likely To שחררו שני קטעים חדשים לקראת אלבום שיצא להם בקיץ! יייפּייי!!! שני הקטעים קטנים וחמודים כמו טופי שלא נדבק לך לשיניים ולא עושה לך בחילה אחרי שאתה אוכל כמה ברצף.
נראה לי ששני השירים האלו מושלמים למזג האוויר הכייפי של היום. אני חסידת חורף אדוקה בדרך כלל, אבל אי אפשר שלא להיות שמחים בימים יפים כמו היום. בעיקר שאתם יודעים שאתם הולכים לראות את הבחור שלכם בשעת צהריים שמשית.
לא צריך להכיר מראש את הצמד האנגלי הזה, רק להסתכל על התמונה ולקרוא את השם שלהם (לא סביר שהילד יעשה?) כדי לדעת שהולך להיות לכם כיף באוזניים. שני הקטעים באיכות לא מזהירה, וגם השני מתחיל בשקט של כמה שניות, אבל תנו להם צ‘אנס ולא תצטערו. הצמד אגב, מוסר כי אחד משני הקטעים האלו עלול להפוך לסינגל רשמי. אני שמה את כספי על ”A Balloon On A Broken String“.
The Boy Least Likely To - A Balloon On A Broken String [להורדה]
The Boy Least Likely To - The Boy Least Likely To Is A Machine [להורדה]
נראה לי שבכל פעם כשאני מכריזה על פוסט עתידי על משהו, אני חורצת את גורלו המר. תכננתי רבות לכתוב על דסטרוייר החדש ועל The Evaporators החדש, אבל אני רואה שזה לא הולך לקרות בקרוב. נו שוין, לפחות אפשר להסתכל על גרסה מאויירת ויפיפיה של דסטרוייר (ושאר חברי הניו פורנוגרפרס) בקליפ ל-Myriad Harbour, שיר שהם נתנו להורדה באתר שלהם עוד לפני ש-Challengers יצא בכלל.
את הלינק לקליפ קיבלתי דרך אורי החתיך, שאמר שזה פיצוי הולם לעטיפה המכוערת של Challengers. החברה שעשתה אותו, Fluorescent Hill קראו לסרטון הזה ”Hair Band“. תראו ותבינו. גם כדאי לכם לבדוק את עמוד היו-טיוב של חברת ההפקה הקנדית הזאת, יש שם כמה דברים טובים.
אחד מהפספוסים הרבים בחיי היא העובדה שלא הלכתי לראות את גונזלס בהופעה בתאטרון גבעתיים בסיבוב ההופעות של סולו פיאנו. אחרי שנים של הליכה לקונצרטים קלאסיים עם הוריי, אמרתי לעצמי ”למה אני צריכה לראות אותו ברסיטל פסנתר?“ ונשארתי בבית לשבת על התחת. רציתי לשמוע את גונזלס המגיב והאלקטרוני, גונזלס של פיצ‘ס וריל מאדרפאקר מיוזק ולא את גונזלס של אולמות הקונצרטיים עם הזקנות שבאו לשמוע אותו כי הן מנויות לתוכנית הקלאסית של התאטרון (הן היו שם, כך שמעתי). אני מפגרת, אני יודעת. Solo Piano הוא אחד האלבומים היפים והמרגשים ביותר שיש לי על המדף וכבר שנים שאני זוממת לקנות את חוברת התווים של האלבום ולנגן אותו כמו שצריך.
ג‘ייסון בק, או גונזלס, או צ‘ילי גונזלס, או גונזו נולד בקנדה. הוא יהודי עם תווי פנים שמיים מאוד ואוהב ללכת עם טבעת זהב ענקית על האצבע. בתחילת המילניום הוא התגורר בברלין, שם הקליט את אלבומיו הראשונים וגם עבד בשיתוף פעולה עם עוד קנדית יהודיה - פיצ‘ס. במהלך 2003 הוא עבר להתגורר בפאריז ושינה פאזה. הוא עבד יחד עם מנו צ‘או על אלבום חדש לג‘יין בירקין (הוא הפיק את האלבום וכתב לה את השיר הכי טוב בו - Living In Limbo), עבד עם האייקון הצרפתי שארל אזנבור (ופוטר) והקליט את סולו פיאנו. בשנתיים האחרונות הוא עבד בעיקר עם פייסט וג‘יימי ליידל. ב-7 באפריל הולך לצאת אלבומו החדש (והחמישי) Soft Power.
הסרטון המצורף הוא הטיזר לאלבום. גונזלס מתגלה פה גם כשחקן די מצחיק, איפשהו על הסקאלה בין כתב בדיילי שואו לסשה בארון כהן. הוא אמנם השמין קצת, אבל עדיין נוטף קסם. השיר Slow Down שמבוצע בסרטון, נשמע כמו פתיח של סיטקום משנות השבעים (לי עולה בראש ”קשרי משפחה“, אבל כל חרא באותו הסגנון יכול לעבוד כאן). ההבדל הוא, כשזה בא מגונזלס, זה נשמע אדיר.
Working Together הוא לא הסינגל הרשמי הראשון מתוך האלבום, אבל הוא שיר כייפי לחלוטין. בעמוד המייספייס שלו, אפשר למצוא גם את הסרטון שמצורף כאן מעל, ועוד סרטון קצר שמראה אותו מנגן על כל הכלים בקטע הזה.
Soldier On הוא שם הEP החדש שלו. רגע, אנדרו בירד הוציא EP? אבל הוא אף פעם לא מוציא כאלו. שלישיית האיפיז שלו Fingerlings 1-3 הם בעצם תיעוד של השירים שלו בהופעות חיות ברחבי העולם. אין שם ביסיידים ודברים מיוחדים, רק גרסאות בהופעות חיות. אז כמו שאומרים, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, והנה אנדרו בירד הוציא EP. ואם אנדרו בירד מוציא משהו חדש, אני שם.
העותקים (הממשיים) היחידים שלו, מסתובבים כיום בין האנשים המאושרים שהיו בסיבוב ההופעות האירופאי של העילוי. אבל לכל מי שרוצה לרייר על עותק אישי משלו, תוכלו לעשות זאת בקרוב, כי מספר עותקים מצומצם שלו יצא למכירה. ומה תמצאו שם? ובכן, דמו ל-Heretics ורמיקס קליל (לא אלקטרוני) ל-Plasticities, שניהם מאלבומו האחרון, הקאבר המקסים שלו ל-Oh Sister של דילן (יחד עם זמרת הליווי הקבועה שלו, נורה או‘קונור) והכי חשוב: כמה שירים חדשים. אחד מהם, The Trees Were Mistaken הוא המשך להרפתקאה האלקטרונית שלו עם מרטין דוש, שהחלה באלבום הקודם עם השיר Simple X. השיר דחוס בלופים של הכינור והגיטרה החשמלית שלו, יחד עם לופ אלקטרוני. מה זה אומר על הכיוון החדש של בירד? נחכה ונראה. טוב נו, לא צריך לחכות ולראות כלום. שאר השירים החדשים באלבום ממשיכים את הקו הבירדי הרגיל שלו של כינור, שריקות והרטטת לבבות. וככה אנחנו אוהבים אותו.
שניים מהשירים החדשים הם דמואים. יחד עם הגרסא המוקדמת ל-Heretics שציינתי מקודם יש סך די גבוה של דמואים בריליס של שמונה קטעים. מה שאני מנסה להגיד כאן, זה שאני לא מכירה הרבה אמנים שמשחררים ככה חומרי דמו לא גמורים בכזאת נוחיות כמו בירד. וזה כנראה אומר משהו על הבטחון ביצירה שלו וברצון לשתף את המעריצים. ~לבבה~
קבצי המוזיקה המשותפים פה ניתנים לשם הערכה והפצה בלבד, ומוסרים מהשרת שלנו תוך מקסימום 30 יום. נכבד מיד כל בקשה של אמנים או נציגיהם להסיר שירים שלהם מהאתר.
העותקים (הממשיים) היחידים שלו, מסתובבים כיום בין האנשים המאושרים שהיו בסיבוב ההופעות האירופאי של העילוי. אבל לכל מי שרוצה לרייר על עותק אישי משלו, תוכלו לעשות זאת בקרוב, כי מספר עותקים מצומצם שלו יצא למכירה. ומה תמצאו שם? ובכן, דמו ל-Heretics ורמיקס קליל (לא אלקטרוני) ל-Plasticities, שניהם מאלבומו האחרון, הקאבר המקסים שלו ל-Oh Sister של דילן (יחד עם זמרת הליווי הקבועה שלו, נורה או‘קונור) והכי חשוב: כמה שירים חדשים. אחד מהם, The Trees Were Mistaken הוא המשך להרפתקאה האלקטרונית שלו עם מרטין דוש, שהחלה באלבום הקודם עם השיר Simple X. השיר דחוס בלופים של הכינור והגיטרה החשמלית שלו, יחד עם לופ אלקטרוני. מה זה אומר על הכיוון החדש של בירד? נחכה ונראה. טוב נו, לא צריך לחכות ולראות כלום. שאר השירים החדשים באלבום ממשיכים את הקו הבירדי הרגיל שלו של כינור, שריקות והרטטת לבבות. וככה אנחנו אוהבים אותו.