אני חייבת לאזן את פוסט יום הזכרון מאתמול במשהו יותר משמח. אז הנה משהו קטן שיעזור לכם להעביר את השעות עד המנגל (לקוראינו בכפר שמריהו: בר-בי-קיו): מיקסטייפ עצמאות, או going solo! זמרים וזמרות מלהקות אהובות עלי שייצאו בפרוייקטי סולו, למרות שהלהקות שלהם עדיין קיימות ובועטות (חוץ ממלקמוס, אבל א. אני אוהבת אותו; ב. פייבמנט עושים קולות של איחוד).

האזנה כמובן בנגן למטה / הורדה ממש פה



Gruff Rhys - Now That The Feeling Is Gone
גריף ריס, סולן הסופר פרי אנימלס עם שיר מתוך אלבום הסולו השני והמעולה שלו Candylion. מינון הוולשית ירד ומינון הלהיטים עלה פלאים.
מייספייס / כתבתי עליו
.
.
.
A.C. Newman - Transcanada
השיר היחידי בפסקול אינסטרומנטלי בן 6 רצועות אותו כתב קארל ניומן מהניו פורנוגרפרס לסרט דוקומונטרי קנדי. אחד השירים האהובים עלי מלפני שנתיים וממתק פאוור-פופ טעים.
מייספייס / כתבתי עליו
.
.
.
.
Peter Moren - Social Competence
פיטר מורן זה ההוא מהאלו עם השריקות מהקיץ שעבר. ביורן וג‘ון נשארו בבית בשוודיה ופיטר שחרר סינגל סולו ראשון.
מייספייס
.
.
.
.
Chris Walla - Everyone Needs A Home
כריס וואלה הוא צלע חשובה בשני הרכבים שאני אוהבת: חבר מן המניין וגיטריסט דת‘ קאב פור קיוטי והמפיק של הדצמבריסטים. אחרי שהשירים שלו כמעט גרמו לתקרית בינלאומית, הציפיות מהאלבום שלו חייבות להיות גבוהות. משום מה האלבום הזה עבר מתחת לראדר של כולם. אולי כי הוא לא *כזה* טוב.
מייספייס
.
.
Euros Childs - Warrior
בניגוד לגריף ריס, אפילו שיורוס צ‘יילדס (סולן הגורקי זייגוטיק מינצי) שר בוולשית כמעט כל האלבום, השירים עדיין ממכרים בטירוף. אולי כי הוולשית שלו נשמעת כאילו הוא שתה קצת יותר מדי וודקה-רדבול ושר בעילגות שירים בקריוקי.
מייספייס / כתבתי עליו
.
.
.
Stephen Malkmus - Cold Son
כבר ציינתי שהאלבום החדש של מלקמוס כל כך טוב שאני רוצה לעשות לאלבום הזה ילדי אהבה? טוב, אז הלהקה של מלקמוס לא פעילה כבר עשור, אבל לרגל חגיגות היומולדת של מאטדור, הלייבל האגדי שלהם, פייבמנט מהרהרים בקול רם על איחוד. אני מחזיקה אצבעות.
מייספייס / כתבתי עליו
.
.
Matthew Friedberger - Topeka and San Antonio
מת‘יו פרידברגר הוא מחצית מהפיירי פרנסס, יחד עם אחותו אלינור [הידעתם? השיר ’אלינור נעלי את מגפייך‘ של פרנץ פרדינדד נכתב עליה]. האלבום הכפול Winter Women/Holy Ghost Language School יצא לו ב-2006 ומקצין אפילו עוד יותר את המוזיקה שהפיירי פרנסס עושים. ואני אומרת: לבבות יהודיים חמים כמו האחים לבית פרידברגר לא רוצים לבוא לבקר מתישהו בארץ?
מייספייס

Glenn Kotche - Reductions or Imitations
גלן קוטצ‘ הוא המתופף של ווילקו ושל Loose Fur, הרכב הצד שלו יחד עם ג‘ף טווידי וג‘ים אורורק. אלבום הסולו היחד שלו Mobile, יצא ב-2006 וחשף צד מאוד אקספרימנטלי וכבד שלו. קשה לי מאוד לצלוח את האלבום הזה בשלמותו, אבל קטעים בודדים ממנו בהחלט מעניינים אותי מדי פעם. כמו הקטע הזה.
מייספייס / כתבתי על Loose Fur
.
.
Emily Haines & The Soft Skeleton - Doctor Blind
האלבום Knives Don‘t Have Your Back של אמילי היינס הוא אחד היפים ששמעתי בשנים האחרונות. הפסנתר, הקול המעט צרוד, החולמניות, האווירה וחטיבת כלי המיתר הם בדיוק מה שהייתי צריכה בזמן ששמעתי את האלבום הזה לראשונה. בימים כתיקונם היינס היא הזמרת של Metric אבל הפרוייקט הזה שלה פשוט קנה אותי.
מייספייס
.
.
Karen O - Audiotrack 8
לפני כמה שנים, קארן או הקליטה בביתה דמו אקוסטי שמכיל 12 שירים. היא צרבה אותו יפה על דיסק, הכינה לו עטיפה עם צילום שלה ועם ציטוט של אוסקר ווילד ונתנה אותה במתנה לדייב סיטק מ- TV on the Radio. השנים עברו, דייב עבר דירה והשאיר מאחוריו שני ארגזים של דיסקים. הדייר החדש בדירתו מצא את הארגזים האלו ובתוכם הדמו של קארן. מהר מאוד השירים התגלגלו אל האינטרנט ואל האוזניים הצמאות של מעריצי ה-יה יה יה‘ז שגילו שקארן או יכולה גם ללחוש ולא רק לצרוח.
המייספייס של ה-יה יה יה‘ז

חג עצמאות שמח!!!!

בכלל לא התכוונתי לכתוב פוסט ביום הזכרון. האמת שהתכוונתי לשמוע את מדונה החדש. אבל לפני שלחצתי על פליי נחו עיני על הקאבר של רות דולורס וייס לחווה אלברשטיין. מוזיקה ישראלית היא לא דבר רגיל בבלוג הזה (חוץ מפעולת נקם ישנה של הבוס) אבל נראה לי שהיום השיר הזה בהחלט הולם.

רות דולורס וייס - משירי ארץ אהבתי

בטח גם לכם יש אלבומי מצב רוח: כשאתם עצובים, שמחים, צריכים אנרגיה, מדוכאים קלות, מדוכאים קשות, מדוכאים בגלל בחור/ה, מתרגשים בגלל בחור/ה, לפני סקס, בזמן סקס, אחרי סקס, מנקים את הבית, עושים אמבטיה, הולכים ברחוב, עושים ספורט, קונים בסופר, יושבים לבד ומחכים, הולכים לישון. אפשר לשים תגיות לכל המצבים האלו ולהתאים להם את המוזיקה שתלווה אתכם. לי יש גם angry album. בכל פעם שאני עצבנית, אני שומעת את Yes, Virginia של הדרזדן דולז. אם אפשר, באוטו. בפול ווליום. כנראה שההטחות המילוליות והמוזיקליות של אמנדה פאלמר עושות לי נעים בבלוטת העצבים.

Yes, Virginia היה אחד מאלבומי (חצי) השנה שלי ב-2006 ואני עדיין נהנית ממנו מאוד. רק לפני יומיים שמעתי אותו באוטו. בפול ווליום.
בשבוע הבא יצא לחנויות No, Virginia השלישי של הדולז, שמכיל בתוכו כמה שירים חדשים, דמואים ובי-סיידים מכן, וירג‘יניה. אז מה יש באלבום החדש? 11 שירים מתוכם: 5 חדשים שהוקלטו ביומיים, דמו ישן אחד, 4 בי-סיידים (שלא נכנסו לאלבום הקודם בגלל שהם לא התאימו לרצף שלו ולא בגלל שלא היו מספיק טובים) וקאבר אחד ל- Pretty in Pink (שיר הנושא מהסרט של ג‘ון היוז) שהופיע בעבר באלבום מ-2005 בשם ”High School Reunion“ והכיל בתוכו קאברים לשירי אייטיז מסרטי נעורים (עוד באלבום הזה: קריסטין הרש, פרנק בלאק ועוד הרבה להקות לא מוכרות). ואיך האלבום? בינתיים, כן, וירג‘יניה זה לא. וירג‘ינה.*

The Dresden Dolls - Night Reconnaissance // new song [להורדה]

לקוראי הבלוג שמבינים בפסיכולוגיה (מר אמבט): האם לבריאן יש הפרעת קשב?

* נתון לשינויים

מטאליקה, המפלצת הקפיטליסטית שרדפה עם קלשונים ומקלות בוערים כל נער מחוצ‘קן שהעז להוריד בנאפסטר שירים שלה, רומזת שהיא כנראה תשחרר אלבום חדש להורדה ברשת. מטאליקה. חינם. אינטרנט. שלוש מילים שמרגישות כל כך מוזר במשפט אחד. חברי מטאליקה עקבו על המהלכים של רדיוהד וניין אינצ‘ נייל והתקנאו. מפלצות קפיטליסטיות לא עושות דברים כאלו בשביל המוזיקה, אלא בשביל פרסום, הכרה מחודשת וקבלת תו תקן של ’אינטרנט פרינדלי‘. הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בדיון של חברי הלהקה לפני קבלת ההחלטה הזאת. כי ללא ספק היא לא התקבלה שם פה אחד. והנה חמש דקות לא עברו מאז שקראתי את החדשות על מטאליקה וכבר קולדפליי, הלהקה שהולכת ראש בראש עם U2 על תואר ’הלהקה הגדולה בגלקסיה‘ עושים מעשה צדקה אינטרנטי: החל ממחר בשעה 12:15 (זמן אנגליה) ובמשך שבוע שלם יהיה ניתן להוריד את הסינגל החדש שלהם. תודה באמת. קוני הסינגל הממשי יקבלו קעקוע מתקלף לגב היד של ”הצילו את ילדי אפריקה“ ותחושת סיפוק עצמי. המבצע לשבוע בלבד.

רציתי לכתוב על האלבום החדש של ג‘יימי ליידל - ’Jim‘ כבר לפני חודש וחצי, אבל התחת העצלן שלי מנע זאת בהפגנתיות. ליידל, שד מוכשר שכמותו שהתברך כמו איימי וויינהאוס בתסמונת ”קולוס שחורוס“ מבריק באלבום החדש עם עשרה קטעים פופיים יותר מהאלבום הקודם, אבל שווים זהב, כמו האצבעות של גונזלס. בוודאי תשמחו לדעת שכל הכסף שהוא הרוויח מאלבומו הקודם ’Multiply‘ לא קנה לו הרבה טאקט, אלא שני האמרים מנצנצים. נובורישיות לפעמים יכולה להיות מצחיקה. היום כבר נדב רביד כתב עליו בוואלה. הו וול, הנה רמיקס של מר. אויזו לשיר מהאלבום החדש. ותודה לגיאחה.

Jamie Lidell - Little Bit of feel good // Mr. Oizo remix [להורדה, איכות בינונית]

אני קונה די הרבה בטופ שופ מאז שהם הגיעו לארץ. בדרך כלל אני נכנסת לשם חמושה באייפוד ומנותקת בכלל מהסביבה. אחת הסיבות שאני מסתובבת בחנויות עם אייפוד (חוץ מחוסר הרצון שלי לתקשר עם המוכרות) היא שהמוזיקה שבדרך כלל שמים בחנויות בגדים עושה לי חררה ורצון לנוס מהחנות. ברגעים הבודדים שאני בתא המדידה בלי אוזניות, אני מתעצבנת מהמוזיקה הלא מתאימה ומקללת את אלוהי החנות. כן כן, זה מתנשא ומגעיל, אבל מה לעשות שהם מעליבים אותי עם הטעם המוזיקלי שלהם. אם נחזור לטופ שופ, אז בעבר לא זכרתי שם הברקות מיוחדות מהצד המוזיקלי, אלא פסקול חנותי ישראלי סטנדרטי. באחד הביקורים בחנות, האייפוד נשאר בתיק משום מה ועשיתי שם סיבוב חשופה למוזיקה שלהם. לא ממש שמתי לב למוזיקה, עד שקלטתי שאני שרה בשקט את השירים שהתנגנו ברקע - קמרה אובסקורה, פיניקס, I‘m From Barcelona. בתא המדידה כבר שרתי בקול שני עם בוני פרינס בילי. יצאתי החוצה יחפה וגיליתי מסך פלזמה שמקרין קליפ שלו. כששאלתי את המוכרת האם המסך מקרין MTV2 או משהו, היא אמרה שלא וזה DVD של החנות שהם צריכים להקרין שם. די התלהבתי מזה בהתחלה, אבל עכשיו שאני חושבת על זה, זה די נחמד שמשמיעים לקונים מוזיקה טובה, רק חבל שזה במסגרת הנסיונות של הרשת לשוות לעצמה תדמית אלטרנטיבית יותר משאר הרשתות. זה קצת מזכיר לי את הסיפור של להקת The Bravery שהיתה פעם להקת רגאיי (לזמר היו ראסטות והכל) ובתחיית הרוק של שנות האלפיים הפכה ללהקת ”The“ משהו ועשתה רוק (לזמר היה שחור בעיניים והכל). מצד שני, אולי אני סתם אובר-שיפוטית ולבעלי הרשת יש טעם ממש טוב במוזיקה.

ובנימה יותר קלילה, הנה עוד שיר חדש וכייפי במיוחד מהאלבום השני המתקרב של The boy least likely to. את השיר אפשר להוריד בחינם מהאתר שלהם, או פה בקליק אחד (תחליטו אתם).

The Boy Least Likely To - I Box Up All The Butterflies

אתמול היה כל כך חם שלא הייתי מסוגלת לתפקד. הרגשתי מיובשת, כל דקה הייתי חייבת למזוג לעצמי עוד כוס סודה ולבדוק שרוח חמה לא נכנסת בטעות הביתה. מזגן לא בא בחשבון כי אני קצת מנוזלת ובשניה שהוא מתחיל לפעול אני מתחילה להתעטש בסדרתיות. הפתרון היחיד שנראה לעין: סידור האייטונז תוך כדי ליקוק קרטיב. לקח לי (בערך) שלושה ימים להדביק תמונות לכל האלבומים שנמצאים שם ואחרי שסיימתי לעשות זאת והעלתי אותם לאייפוד, חשבתי לעצמי שזה היה מטומטם מצדי לבזבז על זה שלושה ימים. יכולתי לסדר ארון קיץ במקום זה ולארגן את חדר העבודה שלי. נו, תמיד יש את פסח בשנה הבאה.

לפחות הצלחתי להקשיב להרבה מוזיקה תוך כדי. גם לג‘ים נואר החדש. לג‘ים נואר באמת קוראים אלן רוברטס, שם לא זוהר בעליל, אבל שם הבמה שלו טומן בחובו אנקדוטה נחמדה: רוברטס הוא מעריץ של הקומיקאי הבריטי ויק ריבס (זה מריבס ומורטימור, אלו שעשו את ”שוטינג סטארז“ הסדרה שהביאה לעולם את התינוק המגודל ג‘ורג‘ דוז בגילומו של מאט לוקס חסר הגבות, בעל האמא חסרת הטקט מרג‘ורי דוז, דמות שהתגלגלה כעבור כמה שנים אל התוכנית ’בריטניה הקטנה‘). שמו האמיתי של ויק ריבס הוא Jim Moir ומשם נואר לקח את שמו.

חיבבתי את הבחור הזה כשיצא אלבום הבכורה שלו ”Tower of Love“ ב-2006. חיבבתי אותו אפילו עוד יותר כשהוט צ‘יפ עשו לו רמיקס והוא עשה אחד לסבסטיאן טלייה. נואר מחבר בין שני דברים שאני אוהבת: פסיכדליה סיקסטיזית והרמוניות ביץ‘-בויזיות לבין אלקטרוניקה פופית וכשמחברים בין שני דברים שאני אוהבת, אני שמחה.
קצת הופתעתי לגלות שיצא לו אלבום חדש החודש. לא יודעת למה, אבל היתה לי הרגשה שהוא יהיה אחד מהאמנים האלו שמוציאים אלבום אחד ממש טוב ואז מפסיקים. טעיתי. לפחות האלבום החדש שלו ”Jim Noir“ נחמד מאוד. עוד לא נתקעו לי בראש שירים ממנו כמו ’My Patch‘ ו ’Key of C‘ מהאלבום הקודם, אבל זה בדרך לשם. בינתיים אני צריכה עוד כוס סודה.

Jim Noir - Don‘t You Worry [להורדה]

ועוד כמה דברים קטנים:
1. לבנאדם יש את תמונות היח“צ הגרועות בתבל ותמונות מהופעה עוד יותר גרועות
2. הנה משחק נחמד שיצא לקידום סינגל מאלבום הבכורה שלו. שחקו את כדורגל המוות
3. גם בלונדי מגיעים לארץ. בלונדי! איזה אושר (נקווה שדבי הארי תצליח להגיע לצלילים הגבוהים). אבא שלי מבוהל לחלוטין. הוא לא רוצה לראות אותה בגרסה השמנה והמבוגרת שלה. זה ינפץ לו את התדמית שלה מפעם
4. עוד מישהו חוץ ממני קצת מאוכזב מהפרקים החדשים של המשרד אחרי השביתה?

יאי! The Boy Least Likely To שחררו שני קטעים חדשים לקראת אלבום שיצא להם בקיץ! יייפּייי!!! שני הקטעים קטנים וחמודים כמו טופי שלא נדבק לך לשיניים ולא עושה לך בחילה אחרי שאתה אוכל כמה ברצף.

נראה לי ששני השירים האלו מושלמים למזג האוויר הכייפי של היום. אני חסידת חורף אדוקה בדרך כלל, אבל אי אפשר שלא להיות שמחים בימים יפים כמו היום. בעיקר שאתם יודעים שאתם הולכים לראות את הבחור שלכם בשעת צהריים שמשית.

לא צריך להכיר מראש את הצמד האנגלי הזה, רק להסתכל על התמונה ולקרוא את השם שלהם (לא סביר שהילד יעשה?) כדי לדעת שהולך להיות לכם כיף באוזניים. שני הקטעים באיכות לא מזהירה, וגם השני מתחיל בשקט של כמה שניות, אבל תנו להם צ‘אנס ולא תצטערו. הצמד אגב, מוסר כי אחד משני הקטעים האלו עלול להפוך לסינגל רשמי. אני שמה את כספי על ”A Balloon On A Broken String“.

The Boy Least Likely To - A Balloon On A Broken String [להורדה]

The Boy Least Likely To - The Boy Least Likely To Is A Machine [להורדה]

איך אתם הייתם מתרגמים את שם הלהקה?

נראה לי שבכל פעם כשאני מכריזה על פוסט עתידי על משהו, אני חורצת את גורלו המר. תכננתי רבות לכתוב על דסטרוייר החדש ועל The Evaporators החדש, אבל אני רואה שזה לא הולך לקרות בקרוב. נו שוין, לפחות אפשר להסתכל על גרסה מאויירת ויפיפיה של דסטרוייר (ושאר חברי הניו פורנוגרפרס) בקליפ ל-Myriad Harbour, שיר שהם נתנו להורדה באתר שלהם עוד לפני ש-Challengers יצא בכלל.

את הלינק לקליפ קיבלתי דרך אורי החתיך, שאמר שזה פיצוי הולם לעטיפה המכוערת של Challengers. החברה שעשתה אותו, Fluorescent Hill קראו לסרטון הזה ”Hair Band“. תראו ותבינו. גם כדאי לכם לבדוק את עמוד היו-טיוב של חברת ההפקה הקנדית הזאת, יש שם כמה דברים טובים.

אחד מהפספוסים הרבים בחיי היא העובדה שלא הלכתי לראות את גונזלס בהופעה בתאטרון גבעתיים בסיבוב ההופעות של סולו פיאנו. אחרי שנים של הליכה לקונצרטים קלאסיים עם הוריי, אמרתי לעצמי ”למה אני צריכה לראות אותו ברסיטל פסנתר?“ ונשארתי בבית לשבת על התחת. רציתי לשמוע את גונזלס המגיב והאלקטרוני, גונזלס של פיצ‘ס וריל מאדרפאקר מיוזק ולא את גונזלס של אולמות הקונצרטיים עם הזקנות שבאו לשמוע אותו כי הן מנויות לתוכנית הקלאסית של התאטרון (הן היו שם, כך שמעתי). אני מפגרת, אני יודעת. Solo Piano הוא אחד האלבומים היפים והמרגשים ביותר שיש לי על המדף וכבר שנים שאני זוממת לקנות את חוברת התווים של האלבום ולנגן אותו כמו שצריך.

ג‘ייסון בק, או גונזלס, או צ‘ילי גונזלס, או גונזו נולד בקנדה. הוא יהודי עם תווי פנים שמיים מאוד ואוהב ללכת עם טבעת זהב ענקית על האצבע. בתחילת המילניום הוא התגורר בברלין, שם הקליט את אלבומיו הראשונים וגם עבד בשיתוף פעולה עם עוד קנדית יהודיה - פיצ‘ס. במהלך 2003 הוא עבר להתגורר בפאריז ושינה פאזה. הוא עבד יחד עם מנו צ‘או על אלבום חדש לג‘יין בירקין (הוא הפיק את האלבום וכתב לה את השיר הכי טוב בו - Living In Limbo), עבד עם האייקון הצרפתי שארל אזנבור (ופוטר) והקליט את סולו פיאנו. בשנתיים האחרונות הוא עבד בעיקר עם פייסט וג‘יימי ליידל. ב-7 באפריל הולך לצאת אלבומו החדש (והחמישי) Soft Power.

הסרטון המצורף הוא הטיזר לאלבום. גונזלס מתגלה פה גם כשחקן די מצחיק, איפשהו על הסקאלה בין כתב בדיילי שואו לסשה בארון כהן. הוא אמנם השמין קצת, אבל עדיין נוטף קסם. השיר Slow Down שמבוצע בסרטון, נשמע כמו פתיח של סיטקום משנות השבעים (לי עולה בראש ”קשרי משפחה“, אבל כל חרא באותו הסגנון יכול לעבוד כאן). ההבדל הוא, כשזה בא מגונזלס, זה נשמע אדיר.

Working Together הוא לא הסינגל הרשמי הראשון מתוך האלבום, אבל הוא שיר כייפי לחלוטין. בעמוד המייספייס שלו, אפשר למצוא גם את הסרטון שמצורף כאן מעל, ועוד סרטון קצר שמראה אותו מנגן על כל הכלים בקטע הזה.

Gonzales - Working Together [להורדה]

וכאן אפשר לראות את הראיון שלו אצל לונדון וקירשנבאום, שהתווסף לבונוסים באחד הDVDים שלו.

אני צריכה לעשות הקדמה פה לאנדרו בירד? רק בקצרה: כינור, שריקות, קול ענוג, גורם לפופטארט פיק ברכיים וכוכבים בעיניים.

Soldier On הוא שם הEP החדש שלו. רגע, אנדרו בירד הוציא EP? אבל הוא אף פעם לא מוציא כאלו. שלישיית האיפיז שלו Fingerlings 1-3 הם בעצם תיעוד של השירים שלו בהופעות חיות ברחבי העולם. אין שם ביסיידים ודברים מיוחדים, רק גרסאות בהופעות חיות. אז כמו שאומרים, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, והנה אנדרו בירד הוציא EP. ואם אנדרו בירד מוציא משהו חדש, אני שם.

העותקים (הממשיים) היחידים שלו, מסתובבים כיום בין האנשים המאושרים שהיו בסיבוב ההופעות האירופאי של העילוי. אבל לכל מי שרוצה לרייר על עותק אישי משלו, תוכלו לעשות זאת בקרוב, כי מספר עותקים מצומצם שלו יצא למכירה. ומה תמצאו שם? ובכן, דמו ל-Heretics ורמיקס קליל (לא אלקטרוני) ל-Plasticities, שניהם מאלבומו האחרון, הקאבר המקסים שלו ל-Oh Sister של דילן (יחד עם זמרת הליווי הקבועה שלו, נורה או‘קונור) והכי חשוב: כמה שירים חדשים. אחד מהם, The Trees Were Mistaken הוא המשך להרפתקאה האלקטרונית שלו עם מרטין דוש, שהחלה באלבום הקודם עם השיר Simple X. השיר דחוס בלופים של הכינור והגיטרה החשמלית שלו, יחד עם לופ אלקטרוני. מה זה אומר על הכיוון החדש של בירד? נחכה ונראה. טוב נו, לא צריך לחכות ולראות כלום. שאר השירים החדשים באלבום ממשיכים את הקו הבירדי הרגיל שלו של כינור, שריקות והרטטת לבבות. וככה אנחנו אוהבים אותו.

שניים מהשירים החדשים הם דמואים. יחד עם הגרסא המוקדמת ל-Heretics שציינתי מקודם יש סך די גבוה של דמואים בריליס של שמונה קטעים. מה שאני מנסה להגיד כאן, זה שאני לא מכירה הרבה אמנים שמשחררים ככה חומרי דמו לא גמורים בכזאת נוחיות כמו בירד. וזה כנראה אומר משהו על הבטחון ביצירה שלו וברצון לשתף את המעריצים. ~לבבה~

Andrew Bird - The Trees Were Mistaken [להורדה]

Andrew Bird - Sic of Elephants [להורדה]