יאללה ביי
לפעמים רכבות הם המקום האידיאלי להתרחשויות מעניינות. רצח על האוריינט אקספרס, מכות מסטיבן סיגל, פגישה עם אית‘ן הוק והקמת להקות. כנראה שכל ההתרחשויות המעניינות ברכבת קורות רק בחו“ל, כי ההתרחשויות הכי מעניינות שקרו לי במאות שעות הרכבת שצברתי בצבא קרו בין דפי הספרים שלי ובתוך האוזניות.
”Au Revoir Simone“ הכירו ברכבת. אריקה פורסטר ואנני הארט נסעו ברכבת לניו יורק והתחילו לדבר אחת עם השניה. בין החלפת חוויות מהסופשבוע ושיחה על הטעם המוזיקלי שלהן, הן הבינו ששתיהן היו רוצות להקים להקת סינטיסייזרים. כשחזרו לניו יורק הן התחילו להפגש באופן קבוע אחת עם השניה ולנגן. כעבור זמן מה גם הצטרפה אליהן הת‘ר דיאנג‘לו ושלושתן ניגנו בכיף בחדר השניה. נכון, זה נשמע כמו סיפור תלוש שמתפתח לסרט פורנו באיכות נמוכה, אבל השלוש באמת התחילו להופיע ברחבי ניו יורק.
השם שלהן לקוח מסרט של טים ברטון ושם האלבום שלהם, ”verses of comfort, assurance & salvation“ לקוח משם של ספר עלום. המוזיקה שלהן בניגוד לדרמטיות הגותית של ברטון, היא פופ אלקטרוני קופצני. כשמקשיבים להן, עולות בראש להקות כמו סטריאולאב, לאלי פונה, ברודקאסט ומיס ג‘ון סודה. אם עוצמים את העיניים חזק ומקשיבים למוזיקה, אפשר לדמיין את בל אנד סבסטיאן וקמרה אובסקורה בגירסה האלקטרונית שלהם.
המוזיקה שלהן לא חדשנית ולא מאתגרת, אבל היא בהחלט עושה נעים באוזן ומזיז בתחת, וזה מה שמספיק לי ברגע זה. עד שאוריד שוב את הסוודרים מהארון העליון אני חושבת שהמוזיקה הזאת מתאימה למצבי הנפשי ולמוחי שהופך לחביתה מהחום מיום ליום.
Au Revoir Simone - The Disco Song
אם עוד לא חתמתם על העצומה למען הקצה, זה הזמן למען השם!
והנה ראיון וסשן חי של מוֹקי באדיבות אתר ה BBC
27 ביוני, 2006 בשעה 9:32
למה ככה? איתי התחיל מכות מאבטח ברכבת לפני שבועיים, שבמהלכן הוא גם שלף עלי אקדח (!) לא יפה ככה להגיד שלא קורה כלום ברכבת ישראל.
27 ביוני, 2006 בשעה 13:22
אז כנראה שההתרחשויות המעניינות מוצאות אותך ולא ההפך