בלופ כל הלילה
מה עושים כשמשועממים? אני לדוגמא רואה טלויזיה, פותרת שחור-ופתור, יוצאת. תום יורק מקליט אלבום סולו. בראיון שנתן ל NME הוא סיפר שאת אלבום הסולו שלו הוא עשה כדי להפיג את השעמום וגם סתם כדי לשמוע מה יצא. חמודים התירוצים שלו. תגיד שרצית אלבום סולו וזהו. לא צריך ללכת סחור סחור.
האלבום החדש נחת לי אתמול על ההארד דיסק, ומאז לא מפסיק לפעול. אני לא יכולה להפסיק להקשיב לו. הוא מהפנט אותי, מושך אותי אליו, גורם לי לעשות דברים, לשמוע שירים כמה פעמים כי אני מרגישה שלא שמעתי אותם מספיק לעומק. מזמן לא הרגשתי ככה לגבי אלבום. בשנים האחרונות שבהן אני נחשפת לכמות בלתי מתוארת של מוזיקה חדשה וישנה גם כן, האלבומים נעים אצלי בסרט נע. בכל חודש יש לי ה“פלייבור אוף דה מאנת‘“ שלי, שאותם אני שומעת יחסית יותר, ואז יאללה, נקסט. מדי פעם יש אלבומים שיותר תופסים אותי ואותם אני קונה ומציבה בגאווה על המדף. כן, אני מתלהבת מדברים טובים ושומעת אותם הרבה, אבל את האפקט ש ”The Eraser“ הותיר עלי, לא חוויתי באמת ממזמן. ומי בכלל ציפה שהוא יעשה לי את זה? אני לא, זה בטוח. הייתי בטוחה שהוא יעבור לי ליד האוזן . כמה שמיעות וזהו. ~לוקחת נשימה עמוקה~ מצחיק.
עכשיו שסיימתי עם ההשתפכויות, אפשר להגיד ש”המוחק“ נשמע כמו האח הצעיר של ”קיד איי“ ו“אמניזיאק“. אבל יותר טוב. בניגוד לאחים הגדולים, האלבום הזה מתמקד אח ורק בסאונד המינימלי שיורק כל כך אוהב לשחק איתו. חלק מהלחנים מזכירים דווקא עבודות ישנות יותר של רדיוהד רק במעטפת אלקטרונית. שמעתי מביקורות מוקדמות עליו שהוא דל מדי ולא ממוקד. לדעתי זה קשקוש גמור. רק תשעה שירים יש באלבום, אבל תשעתם ממוקדים וממכרים כמו דרמה יומית שמתכתבת עם התעשייה. אני לא יודעת אם כל קוראי הבלוג הזה הולכים לאהוב את האלבום הזה כמוני, אבל אני יכולה להגיד דבר אחד: האלבום הזה יתגנב אליכם. בלי שתרגישו, הוא יכנס לכם מתחת לעור. וישאר שם.
6 ביוני, 2006 בשעה 16:16
אני מסכים.
גם אני עדיין לא ירדתי לכל עומקו או עיכלתי את כל היקפו של האלבום הזה, אבל גם אני טוחן אותו לפחות פעמיים ביום מאז נחת במחשבי, וכמה וכמה רגעים ממנו כבר נחרטו עמוק בחלק המוזיקלי של המוח שלי. העטיפה שלו, אגב, כל כך יפה, שאני זומם לרכוש אותו בשנייה שיכה במדפים.
6 ביוני, 2006 בשעה 16:27
אתה יכול להזמין אותו בהזמנה מוקדמת במוזיקהנטו:
http://www.musicaneto.com/disk_details.asp?disk_id=11258
6 ביוני, 2006 בשעה 18:34
מצטערת להפריע לדיאלוג…הממ הממ אבל הלינק שלך לא עובד.
I wanna give a shout out to my homie!!! Waddup home-gril?
הרבה זמן לא הייתי פה…ממש ירוק פה. אז מומלץ החדש של יורק, סבבה, נוריד. אבל הלינק לא עובד. משעמם לי אני בעבודה
6 ביוני, 2006 בשעה 19:24
לא שאוהבי מוזיקה תחת משא דעתם הסבירה יניחו לתום יורק לחלוף לידם, אבל יש משהו מצער באופן בו הוא מתמלכד בתוך המאבק נגד הדימוי. אבל בזמן שהאמנות בקיד איי ואמנזיאק(שבעולם הרמוני יותר היו רובצים אחד בתוך השני) סבלה מזה, פה הבחור היה יכול לצאת מנצח: הוא כותב השירים הטוב בזמנו, ואלבום אקוסטי, עמוס בנפלאות כמו בדוגמא של פרושיאנטה המנגן את YOU AND WHOSE ARMY בפשטות כמעט מעוררת בהלה, היה יכול לשים אותו בדיוק איפה שהוא כנראה לא רצה להיות- כובש את העולם(לא את ההמונים כמובן, אלא את העולם המוזיקלי), בשקט, כמו שרק הגדולים באמת יכולים( וכנראה רוצים בליבם, כשישים סנטימטר מתחת לעינם העצלה).
7 ביוני, 2006 בשעה 0:26
יותר טוב מקיד א‘ ואמניזיאק?! וזה אחרי שסיימת עם ההשתפכויות?! אלבום צנוע ויפה, זהו, לא יותר.
7 ביוני, 2006 בשעה 0:38
אני עוד בהתרגשות הראשונית ממנו…. בינתיים הוא עולה אצלי על השניים של רדיוהד
8 ביוני, 2006 בשעה 14:51
אני גם מחבבו מאוד, אף שאני לא אמליץ עליו לרוב חברי שאינם מכורים בלב ובנפש לליריקה של החבר ת‘ום.
אם הייתי צריך לצמצם אותו למילה אחת, היא היתה ”אישי“, זה אלבום מאוד אישי.
8 ביוני, 2006 בשעה 15:33
ובעצם, פופטארט חביבתי, גיליתי אחרי יומיים נוספים של האזנות, שכשמפסיקים לבקש מתום יורק דברים, מתחילים לקבל מתנות… והשירים האלה, כשהם מלווים בחברתם הבלתי אפשרית של SCATTER BARIN או KNIVES OUT עושים לראש דברים אחרים לגמרי.
8 ביוני, 2006 בשעה 15:34
לא מלווים, התכוונתי.
10 ביוני, 2006 בשעה 0:31
Thom Yorke - The Eraser
אלבום הסולו של תום יורק נשמע בהתחלה כמו גירסה
מוקצנת של קיד ה אבל אם מתעמקים מתחילים להבין
שיש פה משהו אחר משהו קצת יותר אישי.
תום כסולן וכתוב השירים הראשי של הלהקה בדרך כלל
צריך לכתוב מילים שיתחברו לרעש הגיטרות של ג‘וני
ולטיפוף הטופים של פיל אבל באלבום הסולו החדש שלו
כל מילה היא אישית וכל תו מתקשר למילים הסואנד
משתלב מושלום עם הליריקס של תום
בעצם ההבדל הוא פה שאין ג‘וני או פיל שיפריעו
[ וחלילה וחס שאני אומר את זה בתור מעריץ מספר 1 של רדיוהד]
אבל בלי ידע פנימי מהלהקה אני יודע שכאשר תום כותב
משהו ואחר כך צריך להתחשב בשילוב המילים עם הנגינה של
שאר חבריי הלהקה אתה יודע שזה לא בדיוק מה שהוא חשב
שהוא כתב את המילים שלו בחדר לבד
אבל האלבום החדש הוא אישי כל כך אישי
אתם לא יודעים כמה
[כל הכתבה הזאת היא זיון שכל אחד גדול]