לילה בלי כוכב
אתמול בלילה (שוב) לא נרדמתי. אני חייבת למצוא את הסוויץ‘ הזה בראש שמכבה את כל המחשבות. הורג אותי שברגע שאני נשכבת במיטה בחושך, קצב המחשבות שלי עובר להילוך חמישי. אני מנסה להתהפך, לישון באלכסון, לרוחב, הפוך, כלום לא עוזר לי. לפעמים אני מתבאסת אפילו להסתכל בשעון ולדעת שבשעה הקרובה אני הולכת לשמוע את העיתון מוטח על דלת הכניסה שלי. רדפו אותי כל מיני מחשבות על דברים שעשיתי, או שאני צריכה לעשות. במיוחד נתקעה לי בראש המחשבה המטרידה שלשמעון פרס ודליה איציק היה רומן. אל תשאלו.
אתמול בלילה פשוט נמאס לי. קמתי בחושך והתחלתי להסתובב בבית. עברתי בין כל החדרים בחושך והסתכלתי על הצל שלהם, שמתקבל מהאור החלש שמגיע מבחוץ. הסתכלתי מכל החלונות וניסיתי להציץ לדירות של אחרים. לא היה ממש על מה להציץ. חשבתי לקרוא אולי, או לסדר קצת את הבית, אבל לא התחשק לי להדליק את האור. היה לי נחמד בחושך. הלכתי לאמבטיה ונעמדתי בתוכה כדי לתקוע את הראש מחוץ לחלון ולנשום את האוויר של הלילה. אוויר של לילה הוא הרבה יותר נחמד מאוויר של יום. זה כמעט כמו אוויר של חורף, רק פחות קר. כל האבק והפיח של היום מתמוגגים, ונשאר רק ריח של לילה. היה לי נעים עם הריח הזה אז נשכבתי בתוך האמבטיה היבשה. ניסיתי להפריח קצת בועות סבון, אבל היה חושך ולא ראיתי אם יוצאות לי בכלל. חשבתי לשחק עם הברווזים שלי אבל לא רציתי להפריע לשכנים, שכבר חושבים שאני מטרד בגלל שאני מרעישה להם. במיוחד בלילה. אז פשוט עצמתי את העיניים ונמנמתי בתוך האמבטיה לקצת זמן. העניין הוא, שבכל הזמן הזה שביליתי באמבטיה, התנגן לי בראש בריפיט ”Alone in Kyoto“ של אייר.
Air - Alone in Kyoto
23 ביוני, 2006 בשעה 2:54
זה באמת נשמע כמו סצינה אבודה בטוקיו שכזו. יפה לך פיוטי, בובה.
23 ביוני, 2006 בשעה 13:13
יופי של פוסט - תודה.
הפתרון לנדודי שינה טמון ביומן. גם אם לא מנהלים אותו בצורה מסודרת, גם אם זה אוסף של דפים קרועים שמקשטים את הפח בבוקר למחרת, לחשוב לכתוב לחשוב לכתוב לחשוב לכתוב לחשוב לכתוב לישון.
זה עובד תאמיני לי.
23 ביוני, 2006 בשעה 19:55
בתור מנודד-שינה ותיק, אני יכול לתת לך כמה טיפים טובים להירדם. אבל עזבי, אם במקום לישון את מזמזמת את אלון אין קיוטו, זה עדיף.
23 ביוני, 2006 בשעה 20:58
יומן זה באמת מעולה, אבל ההפסקות בית הכתיבה שלי יכולות לקחת גם כמה שנים. אתה כותב יומן גם בחושך? כי בשעת נדודי השינה שלי לא מתחשק לי להדליק אור.
סם, אולי אייר יעזרו לך להרדם עכשיו?
23 ביוני, 2006 בשעה 21:56
אני גם עושה הפסקות ארוכות בין כתיבה אחת מסודרת ביומן לבין אחרת. אבל כדי להרדם מספיק שתכתבי על סתם דפים.. וגם לא חייבים לשמור אותם.. זה סתם כדי לקחת את המחשבות המתרוצצות וללכוד אותם במילים על דף. הם פחות מטרידות שם.
לגבי האור - אני מחזיק קטן ליד המיטה (זה גם יעיל בלי קשר) אבל אפשר לכתוב בחושך, הרי זה לא ממש משנה אם הכתב שלך יהיה קריא בסוף בכלל.. העיקר שזה שם ולא בראש.
24 ביוני, 2006 בשעה 4:45
רגע רגע, אז מה עושים כשלא נרדמים?
(אה ו….אחלה פוסט)
24 ביוני, 2006 בשעה 6:44
איזה משעשע זה לקרוא המלצות על הרדמות בשש בבוקר.. חצי מהחיים שלי העברתי על מחשבות איך להרדם. אבל באיזשהו שלב אתה כל כך מתייאש מכל העניין, שאתה מתחיל להרדם בקלות. בכל מקרה, אייר ומשקה נחמד זה פתרון מצויין להעביר לילה לבן. בכלל, אייר להקה מופלאה. הייתי אומר אפילו, אחת משלושת הלהקות הפועלות הטובות כיום. לטעמי כמובן.
26 ביוני, 2006 בשעה 17:20
הפיתרון לנדודי שניה הוא אוננות. זה גם מנקה את הראש ממחשבות מיותרות וגם מפזר בגוף את החומרים האלה, איך קוראים להם, שעושים להרדם. וגם אפשר לעשות את זה בחושך.
מצד שני זה עושה פוסטים הרבה פחות פיוטיים.
27 ביוני, 2006 בשעה 2:53
P:, לא עוזר אצלי. למרות ששמעתי מחבריי הגבריים שזה מה שהם עושים.
1 ביולי, 2006 בשעה 17:00
דווקא יצא לי להכיר לא מעט נקבוביות שזו הסיסטמה שלהם.
אין לגברים בלעדיות על מישמוש עצמי..