שלום לכולם! חזרתי מן החופשה הכפוייה. אני מרגישה כאילו חזרתי אחרי ריתוק. בכמעט חודש האחרון שנעלמתי, טבעתי בין ארגזי קרטון בנסיון למצות את דירתי הקטנה לכחמישים ארגזים מתוייקים ומסודרים. בשבוע וחצי האחרון המחשב שלי היה בכלל מנותק, ולכן אני מרגישה שפספסתי הרבה. זה כמו לחזור מחו“ל אחרי שהות של שבועיים ולגלות שבתקופה הקצרה הזאת להיט רומני מדבק כבש את הרדיו.

אז עכשיו חזרתי לבית הורי לתקופה קצרה(?) של חודש וקצת עד שהדירה החדשה תסתתדר, מלאת חרדות שמשהו יידפק בחוזה ויידון אותי לחודשי נצח בבית משפחת טארט. בשבוע האחרון במבצר הבדידות שלי, למדתי שאם אני אגש לאיזור שבו המחשב אמור להיות מחובר, זה לא אומר שהוא באמת מחובר ומתישהו אני אצטרך להוציא אותו מהארגז ולסדר לו את חיבור האינטרנט ; שאם אני אפתח את הטלויזיה ביום שני בשעה 22:00 אני לא אראה ”קוראים לי ארל“ אלא משהו אחר (אוף, הוט זה מעצבן. למרות שאני יכולה עכשיו לנופף בפרצופו של גיא את העובדה שאני הולכת לראות את העונה האחרונה של ”עמוק באדמה“ והוא לא) ; ושבגילי המופלג של 23 (וחצי) ההורים שלי עדיין ישאלו אותי לאן אני יוצאת, עם מי והאם אני חוזרת לישון בבית. הום סוויט הום. כמובן שיש כמה פלוסים לעניין הזה כמו ארוחות מוכנות (פסגת הסלט והעוד משהו הקולינריים של אמא טארט), חשבונות חשמל וטלפון שאיתם אני לא צריכה להתמודד ופינוקים אחרים מההורים.

אתם בוודאי מבינים שהרבה מוזיקה חדשה לא שמעתי בזמן האחרון. אפילו ביום כיפור הייתי עסוקה במרתון קריאה / צפיה נטול ריגושים מוזיקליים (אבא שלי התעקש לשמוע שוב ושוב את ”Sea Change“ של בק מול ”…מלודי…“ של סרז‘ גינסבורג ולהבין איזה קטעים הראשון גנב מהאחרון).
אז בזמן שאני משלימה את כל מה שהפסדתי מוזיקלית בזמן האחרון, הנה משהו שמחכה כבר מלפני חודש במגירת ה“להשמיע“ לכם.

האן הקלברג (Hanne Hukkelberg) היא יוצרת נורווגית שברירית שב-2004 הוציאה את אלבום הבכורה המעולה שלה ”Little things“. קול ענוג עם אלקטרוניקה קלילה ואנלוגית, משבי חורף קרים ודמיונות על תזמורת ילדים שמלווה אותה. כפי שאתם בוודאי רואים בתמונה, הקלברג היא נורווגית הארד-קור שלא מורידה שערות כאקסטרה הגנה לימי החורף הקרים של ארצות סקנדינביה. כנראה כך דמיין אותי חברי לשעבר מימי הצבא כשהחליט שאני צריכה לגדל שערות (לאחר צפייה בסרט השוודי ”כולם ביחד”).
ובחזרה להקלברג. לפני האלבום הזה עם עבדה עם עוד יוצרים נורווגים להם תרמה את קולה, כמו קאדה מיודעינו והלהקה בעלת השם המתעתע - Jaga Jazzist (יאגה ג‘זיסט? ג‘אגה ג‘זיסט? יאגה יזיסט?).
והנה לא עברה לה שנה מאז יציאת האלבום בשאר העולם (הוא יצא בנורווגיה ב-2004) והוצאת ה-EP שלה ”Cast Anchor“, והקלברג משחררת לעולם אלבום חדש (שוב, רק בנורווגיה בינתיים) שנקרא ”Rykestrasse 68″ (רחוב ריקה 68 על פי תרגום חופשי של אמא שלי).
האלבום החדש מתחיל באותה הנקודה שהאלבום הקודם נגמר. הקלברג ממשיכה לשיר עם הקול המלאכי שלה על פיראטים וחלומות על רוחות קרות. מכל השירים המקסימים שיש באלבום הזה, בחרתי דווקא להשמיע לכם קאבר. למה קאבר אתם שואלים? ובכן, חוץ מהעובדה שאני מאוד אוהבת את השיר הזה (“Break My Body“ של הפיקסיז) הוא מראה איך הקלברג עוטפת את השיר והופכת אותו לאחד משירי הפנטזיה שלה. היא מצליחה לשחרר את השיר מכל מה שידעת עליו מקודם ולהפוך אותו למשהו חדש וקסום (המרצה שלי היה קורא לזה קריאה חתרנית), וזאת דוגמה מצויינת לאיך שקאבר טוב צריך להשמע.

Hanne Hukkelberg - Break My Body