אלברט המונד ג‘ר. כשאני מנסה לחשוב על מה אני אכתוב בנושא הזה, עולה על פרצופי הבעת ביקר. בעניין הזה, כדאי שנתחיל מההתחלה.
בשנת 1944, נולד בלונדון אדם בשם אלברט המונד. במהלך חייו, עבר המונד לארצות הברית של אמריקה, ושם התפרסם כזמר אמצע הדרך בעל להיטים נשכחים כמו- ”99 מיליים מאל-איי“ ו- ”אף פעם לא יורד גשם בדרום קליפורניה“. להיטיו היו כה זניחים, שאני מניחה שאפילו ההורים שלכם לא זוכרים אותו.
36 שנים אחר-כך, נולד לאותו אלברט המונד בן זכר, שלו קרא אלברט לואי המונד ג‘ר. ג‘ר הקטן היה בן עשירים ניו-יורקי טיפוסי. הוא למד בבתי ספר פרטיים ואת חופשותיו בילה על החוף בסנט בארת‘ או בגלישה במורדות הלבנים של אספן. מקומות אלו היו חממות מפגש לילדיהם של העשירים והמפורסמים. בילויים עם כרטיס אשראי מפלטינה. בחוגים חברתיים אלו, פגש ג‘ר את בנו של סוכנות הדוגמניות ”עילית מודלס“, ג‘וליאן לבית קזבלנקס. כשהגיע ג‘ר לגיל בגרות בשנת 1998, הקימו ג‘ר, ג‘וליאן ועוד כמה חברים להקה ניו-יורקית שהושפעה מכל להקות הרוק שלהם החברים נהגו להקשיב. הלהקה נקראה ”הסטרוקס“ ויש שאומרים שהיא החזירה לתחייה את הרוק לאחר שרבים וטובים הספידו אותו.

נקפוץ שמונה שנים קדימה. השנה היא שנת 2006, הידועה יותר כ“שנה שבה המלווים פרצו קדימה“. דרקל (מחצית מ“אייר“), בוקס קודקס (הפרוייקט הביזארי של ניק מקארת‘י מ“פרנץ פרדיננד“) וגם אלברט המונד הבן החליטו לשחרר פרוייקטיי סולו. מוזר, אמרתי לעצמי. האם הוא מרגיש בלתי מסופק כחבר באחת הלהקות הפופולריות בעולם? האם רע לו בתור כינור שני?

התיישבתי בכיסאי הנוח והתחלתי לשמוע את ”Yours to Keep“, האלבום המדובר. הדקות הראשונות עברו עלי ללא התרשמות יתרה, ואז התחלתי להתבלבל. את מי אני שומעת פה? את ג‘ר? את ג‘וליאן קזבלנקס שהגיע להתארח? או בכלל את רוברט פולארד, איש ”Guided by Voices“, להקה שנמצאת בקשר קרוב עם הסטרוקס? בלבולי העצים כאשר שמתי לב ששם האלבום זהה לשם שיר של אותו פולארד ולהקתו. האם אני מדמיינת, או שג‘ר סובל מתסביך אב (טוב, השם הזה חרץ את דינו) וחייב לחקות בשירתו אנשים שהשפיעו עליו?
(למען האמת, באלבום הזה קזבלנקס אכן תורם את קולו פה ושם, וגם בן קוולר וחברים מהמוּני סוזוקי ופאונטיינס אוף וויין).

אפשר לדמיין הרבה מהשירים באלבום הזה מושרים על-ידי ג‘וליאן קזבלנקס. מצד שני, שומע נייטרלי יחשוב שהוא שומע אלבום דמואים ובי-סיידס של הסטרוקס. הצד ההפקתי של האלבום הופקד בידי גרג לטימר (הסולן לשעבר של להקת Thin Lizard Dawn) וסובל מרזון מכוון (כנראה בגלל שאת שירי האלבום דחו שאר חברי הלהקה ובגלל זה ג‘ר רצה להתרחק מהסאונד הסטרוקסי הרגיל). הרזון ההפקתי כל כך ניכר לאוזן ומחוזק על-ידי השירה החקיינית של ג‘ר עד שבאמת מרגישים שמאזינים לדמואים ישנים של הסטרוקס שהתגלו בבוידעם נידח בפנטהאוז של אחד מחברי הלהקה. בעולם מתוקן, דבר זה לא היה אמור להעיב על ההאזנה, אבל מאחר שהורגלנו על ידי הסטרוקס לסאונד העטוף בשכבת שומן כה עבה, כל דבר אחר שהם (כקבוצה או כיחידים) יוציאו, ישמע לנו יוצא דופן. זה מה שנקרא התנייה. או שלא, לא ממש הייתי כשלמדו על זה.

Albert Hammond, Jr. - Hard to Live (in the City)