שוקיים, סיפור אהבה
השבוע בכיתי בפעם הראשונה מול הסולסיק. השיר הראשון מתוך האלבום החדש של השינז התחיל לרדת והעיניים שלי התמלאו בעננים של אושר. מזמן לא הזלתי דמעות של התרגשות, הפעם האחרונה שזה קרה היתה כאשר האחיינית שלי נולדה.
”Wincing the Night Away“ (כנראה הומאז‘ ל-“Twistin‘ the Night Away“ של סאם קוק), אמור לצאת בינואר 2007 ולתת את הפוש הראשון למירוץ ”אלבום השנה“ של השנה הבאה. אני קצת אלרגית לכל התארים האלו. הייתי מעדיפה לתת רשימה כללית של אלבומים ממולצים ולא למספר אותם בסדר היררכי. בכל מקרה, כנראה שגם השינז כאלו. הם העדיפו לחכות אחרי קניות כריסמס הגדולות ואחרי כל סיכומי סוף השנה, ולהוציא את הדיסק בשקט שאחרי הסערה.
זהו האלבום השלישי במספר לחמישייה הזאת, שמגיעה מאלבוקרקי, ניו-מקסיקו (איפה שבאגס באני תמיד שוכח לפנות שמאלה). כמו הדיסקים שקדמו לו, גם החדש יוצא בלייבל האינדי סאב-פופ. השינז לא ממהרים לשום מקום. לקח להם ארבע שנים להשלים את האלבום החדש (האמת, שזה יהיה חמש שנים, כי האלבום כאמור, יוצא באופן רשמי רק ב-2007). אמנם ב-2004 הם הוציאו EP, ובשנה שעברה הוציאו קאבר לפוסטל סרוויס, אבל חוץ מזה, שתיקת אלחוט.
האלבום החדש, לא נופל ביופיו משני קודמיו. השנים שעברו כנראה רק הפכו את חברי השינז לקסומים אף יותר. אמנם זו קלישאה נוראית, אבל אפשר לשמוע באלבום הזה את לקחי השנים שעברו. אלבום בוגר, אם תרצו. כנראה שזהו מסע שכל אמן צריך לעבור (אולי חוץ מווירד אל ינקלביץ‘). אפילו סופרגראס הבליחו בשנה שעברה עם אלבום בוגר ויפיפה. אבל לעומת סופגראס, שעברו פאזה לעולם המבוגרים, אצל השינז אפשר עדיין לשמוע את התמימות הילדותית שעוטפת את השירים שלהם. אולי בגלל זה, גברים-ילדים כמו זאק בראף, משתמשים כדי להביע את מה שעובר עליהם.
קשה לי לשים את האצבע לסיבה שאני כל כך אוהבת אותם. יש משהו חמקמק במוזיקה שלהם שעושה אותה כל כך יפה. כנראה שהשילוב של המלודיה היפה והפשוטה, הקול המלטף (מילה קצת מאוסה, אבל מתאימה) של ג‘יימס מרסר הזמר, ותחושת החמימות שממלאת את הלב שלך עושה את המוזיקה של השינז.
השיר המצורף, הוא גם הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש, שיצא ב-16 בנובמבר.
לה שינז - פנטום לימב
7 בנובמבר, 2006 בשעה 20:54
שמאלה! שמאלה באלבקרקי!
7 בנובמבר, 2006 בשעה 21:00
שאלה של תמימות - חוץ מ‘גארדן סטייט‘ [הו-כה-נפלא], איפה עוד נפגשים זאק בראף והשינז?
צריך אלבום שלהם כבר.
7 בנובמבר, 2006 בשעה 23:16
אני ממליץ בחום להוריד את השיר הספציפי מהשרת שלך לפני שתקבלי מייל זועם מ-web sheriff, חברה שעושה בשביל סאב פופ את העבודה השחורה ושולחת מיילים מאיימים נורא (הו!) לכל מי שמעז ללנקק לשיר מהחדש של השינז.
סאב פופ בהיסטריה בגלל שהתקליט דלף למרות כל נסיון אפשרי למנוע את זה. כל זה הוביל אותנן לתכתובת מעניינת איתם (שעוד מעט תופיע בפוסט אם ירצה השם רועי)
או אולי פשוט תשני את שם הקובץ לעברית…
7 בנובמבר, 2006 בשעה 23:44
אפרופו עבודה שחורה - טארט בעבודה, לכן אני עושה את העבודה השחורה בשבילה (אבל בחיוך!)
שם הקובץ והשיר שונו לעברית. מחכה לעדכון המעניין במונוקרייב בעניין!
8 בנובמבר, 2006 בשעה 2:53
אוקיי, חזרתי מהעבודה
אורן - תודה, שונה!
נו-ניק - לא ראיתי את ”הנשיקה האחרונה“ עם בראף, אבל אם אני לא טועה, היה גם שיר של השינז ברגע עצוב בסקארבס.
דמיקולו - תודה על האזהרה. אני תמיד תוהה, מי לעזאזל מדליף את הדברים האלו חודשים לפני היציאה הרשמית? טכנאי האולפן? נער המים? שליח הפיצה?
וגיא - XO
:)
8 בנובמבר, 2006 בשעה 15:16
הלהקה עצמה..
8 בנובמבר, 2006 בשעה 22:26
לא נראה לי… אני אומרת שזה היה האיש בלי היד
9 בנובמבר, 2006 בשעה 5:38
I have know idea what yall are saying but the shins are cool. thanks for the post.
9 בנובמבר, 2006 בשעה 12:11
השינז הם כנראה להקה מושלמת
11 בנובמבר, 2006 בשעה 16:50
פוסט נהדר, להקה מעולה מה שמייחד אותה מבחינתי זה הקול של הסולן
מאוד שליו ורגוע נהדר…
13 בנובמבר, 2006 בשעה 13:46
מזדהה לגמרי עם תחושותייך: אי אפשר לשים את האצבע למה אבל פשוט מתאהבים בלהקה הזאת. מישהו ראה אותם Live?
13 בנובמבר, 2006 בשעה 17:29
חברתי אביטל ראתה אותם בשנה שעברה. אני אקרא לה כדי שתספר איך היה. הזונה.
14 בנובמבר, 2006 בשעה 16:40
לפי הסינגל המושלם הזה, הם באמת שיפרו המון מהאלבומים הקודמים.
ומוזר, אני תמיד חשבתי שהם אנגלים… בעבר הם נשמעו לי תמיד כמו שילוב של המי ונערי החוף. עכשיו הם נשמעו כמו השוקיים.
זה פשוט אחד השירים הכי טובים ששמעתי בזמן האחרון - תודה!
25 בנובמבר, 2006 בשעה 1:46
תקשיבי לי,
חזרתי לפוסט הזה במיוחד כדי להתוודות:
אני מכור לשיר הזה.
לא לשינז, לא לאלבום. לשיר. זה אף פעם לא קרה לי.
אני שומע אותו כרגע בפעם השנייה ברצף, בפעם השמינית או יותר היום.
הוא לא נמאס עליי. הוא גורם לי להזכר בדברים, לחשוב על הכל לעומק. הוא גורם לי לדמעות בעיניים. אני נשבע.
זה אף פעם לא קרה לי.
25 בנובמבר, 2006 בשעה 13:15
ואו, זה ממש נכנס לך מתחת לעור. עכשיו אתה מבין איך הרגשתי כשבכיתי מול הסולסיק…
אני הייתי כותבת לשינז מכתב על זה. מי יודע, אולי זה יביא אותם לארץ.
25 בנובמבר, 2006 בשעה 14:10
אני חושב שהם ישלחו איזה קאובוי שיברר איך בדיוק שמעתי שיר מאלבום שלא יצא (טוב, יצא לפני שבוע, אבל בכל פנים לא הגיע לפה באף צורה).
26 בנובמבר, 2006 בשעה 1:25
כמה טוב להתקל בפוסט עברי בנושא השינז.
ראיתי אותם בלונדון וזה הקליפ המטופש שיצא מזה - http://www.youtube.com/watch?v=HRGkxUOoHno
בעניין ההדלפה של האלבום החדש - יש יסוד סביר להניח שחברי המערכת של ה“רולינג סטון“ אשמים בדבר. עד כמה שידוע לי, הם היו הראשונים שקיבלו עותקים לצורך כתיבת ביקורת.