מעניין אותי הבחור הזה, פופ לוי. לא רק בגלל השם. אנחנו, הרומנים, כנראה קרובי משפחה של כולם. אבל מעבר לכך, יש משהו מסקרן בבחור. ככשמעתי את שמו בפעם הראשונה, חשבתי בכלל שזהו אלבום של עוד אמריקאי שעלה לישראל כדי ליצור (ראה מקרה הרולד רובין, האמת, חשבתי שזהו אלובם של רובין) ולקחתי את הזמן שלי עם השמיעה שלו. מתברר שהבחור הזה בכלל מליברפול, הוא לא יהודי (האמא שיקסעה, כמו אדם גולדברג. הידעתם?) ובין עבודותיו הרבות היו גם: מוכר באוטו גלידה, דוגמן שיער והבסיסט של ליידיטרון. נשמע מופרך? אולי. אבל עם כשרון כזה, הוא היה יכול לטעון שבעברו היה גם טועם סבון ומעצב שיער ערווה. הייתי מאמינה לו.

כאשר לוי היה חבר בהרכב ”Super Numeri“, הוא היה חתום בנינג‘ה טיון. עכשיו שהוא יצא לעולם כסוליסט, הוא עדיין אצל הנינג‘ות אך גם בלייבל של דני האנט, חברו לליידיטרון - Invicta Hi-Fi. אלבום מלא עוד לא יצא לו, הוא מתוכנן לתחילת השנה הבאה, אבל איפּי הבכורה שלו, ”Blue Honey EP“ פשוט נהדר. כל תו, צליל ונקישה שנשמעים בו, מנוגנים ומושרים על ידי לוי עצמו. כזה זה עם יוצאי להקות, הם תמיד חייבים להוכיח את עצמם. את האלבום מיקסס יחד טום מונהאן, המפיק של דבנדרה בנהארט ושל וטיבר, וגם קרוב משפחה של שי הלפרין מהקפיטול יירז, אותם הפיק גם כן.

ההשפעות המיידיות של לוי די ברורות. פסיכדליה מכיוון ואן דייק פארק וסיד בארט, פרינס מגיע מכיוון השירה הגבוהה והחתולית, קצת סול ומוטאון ברקע ודילן כרוח הקודש המרחפת מעל הכל. ההשוואות העכשוויות מעלות את בק ואף קצת את האפלס אין סטריאו (שיזכו לפוסט משלהם בקרוב מאוד), למרות שהדמיון הזה לא נראה לי מכוון. חמישה שירים מכיל האיפּי הזה ונמשך רק 21 דקות, שהן בערך הזמן שייקח לי לשלם דו“ח חניה בדואר. אני חושבת שאני יודעת מה אשמע באייפוד בתור.

Pop Levi - Skip Ghetto (Echo Park Version)