בעודי מאזינה לאלבום חדש לבלוק פארטי, ניסיתי להבין מה מוזר יותר: השיר הראשון באלבום שנשמע כמו שיר אבוד של מיוז? או שהמפיק של האלבום, גארט ”ג‘קנייף“ לי, היה המפיק של ”How to Dismantle an Atomic Bomb של U2?

האלבום, ”A Weekend In The City“ ייצא בתחילת פברואר הקרוב ועל פי הלהקה, יעסוק בנושאים קשים כמו הפיצוץ ברכבת התחתית בלונדון, התמכרויות לסמים, הגירה, שחורים בבריטניה וכו‘. הרשימה הזאת עושה לי שחור בעיניים (משחק המילים הוא לא מכוון). אני לא צריכה שלהקות הרוק שלי יעסקו בנסיון לשיפור העולם. בשביל זה יש את בונו. גם ככה נהרס לי הדיסק החדש של פיית‘לס אחרי שהם היו חייבים לשרבב שם כמה שירים על כך שכל דקה מת באפריקה ילד. כנראה שבלוק פארטי בילו יותר מדי זמן בחברת אדם שבעצמו בילה עם בונו שעות רבות בחדר קטן.

החדשות הטובות הן שמהשיר השני, האוזניים חוזרות לשמוע את בלוק פארטי של ”Silent Alarm“. מתברר שג‘קנייף לי הפיק גם את האדיטורז וסנואו פטרול ולא בחש רק בצלחת של הילדים הגדולים והמסואבים. פתאום המילים של השירים לא כל כך חשובות. המוזיקה. המוזיקה היא מה שרק שומעים. לא ממש אכפת לי אם הם מדברים על הרעות והחולות של בריטניה במאה ה-21 או על גמדים מרקדים. בלוק פארטי נשמעים פתאום בדיוק כמו בלוק פארטי. בדיוק כמו חורף 2004, כאשר שמעתי את ה-EP שלהם לראשונה (ולא התלהבתי, אבל זה היה רק בגלל שלא אהבתי את האדם שהשמיע לי אותו). המוזיקה לא השתנתה. אולי הם מנסים להפוך לרציניים יותר, דבר שבטח בעוד כמה חודשים יתברר כמופרך, כמו הסיפור שהם ניסו למכור לעיתונות בתחילת דרכם על כך שהם היו בשתי כנופיות אויבות - השארקס והג‘טס, אבל האהבה איחדה אותם יחדיו (נשמע למישהו מוכר?). כמו שאף אחד לא יקח מהבחור הזה שאני לא אוהבת את העובדה שהוא חרא בנאדם (עובדה, הוא בילה בחודש שעבר בכלא בקרואטיה), שום דבר לא יקח מבלוק פארטי את העובדה שהמוזיקה שלהם פשוט נשמעת נהדר.

בלוק פארטי - צדים מכשפות