חברים, הגעתי למסקנה. אני רוצה לקחת את אנדרו בירד הביתה. הבחור הזה פשוט מדהים אותי בכל פעם מחדש. אני לא יודעת איך האישיות שלו מאחר ומעולם לא ראיתי אותו מתראיין, או בהופעה, היי, אפילו לא ראיתי אף קליף שלו, אבל כל מה שאני יודעת, זה שהבחור הזה עושה לי משהו.

אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שאתם קצת מאוהבים ויש לכם מין לחץ בחזה, והלב שלכם דופק יותר חזק? זה מה שקורה לי כשאני שומעת את המוזיקה שלו. הוא גורם לי להרגיש מאוהבת. מטיבי הלכת בבלוג הזה בטח זוכרים את היום שגיליתי אותו לפני כשמונה חודשים (רק?? איזה מוזר) ומאז רק נפתח לי התאבון לשמוע את כל מה שהוא עשה.

האלבום החדש נפל עלי בבום. לא היה לי מושג קלוש על דליפתו הכל כך מוקדמת של ”Armchair Apocrypha“ לרשת. האלבום עצמו יצא בצורה חוקית ב-20 למרץ ויכלול בתוכו 12 פניני אינדי-רוק-עם-כינור. לבירד יש מנהג מוזר אך חמוד לעשות שירי המשך לעצמו בין אלבומים. הוא עשה זאת בעבר עם ”skin“ מתוך אלבומו ”weather systems“ מ-2003, שקיבל את התשובה ”skin is, my“ בתוך ”andrew bird and the mysterious production of eggs“, אלבומו הלפני אחרון ועכשיו הוא עשה זאת עם השיר ”Imitosis“ מתוך האלבום החדש, שהוא בעצם תשובה ל ”I“, גם הוא מתוך ”weather systems“. מסובך? אולי רק הניסוח. אולי זאת סוג של חידה, מה השיר הבא שאליו הוא הוא הולך לכתוב שיר תשובה. בסוף מובטח פרס. עלי.

האלבום החדש, פחות אקלקטי מקודמיו, אך עדיין יפה ומרגש. בירד עדיין משתמש בפיציקטו על הכינור ובשריקות כנשק סודי, הקול שלו עדיין ממיס אך המילים יותר נוקבות. ביקורת קשה על אמריקה בתוך מעטה של רוך ויופי. אפילו שמו של האלבום - Armchair Apocrypha, מרמז על הנפילה הסוציאלית האמריקאית שמתרחשת בלי לצאת אפילו מהסלון.
האמת היא שרציתי לתת להורדה כמה שירים מתוך האלבום, אבל שמעתי שבירד קצת מבואס בגלל שהאלבום דלף כל כך מוקדם. לכן, אני לא אהיה כלבה ואשתף רק את השיר שהוא אישר. הרי ככלות הכל, אנחנו לא חרא של אנשים….

Andrew Bird - Heretics