סיפורים מעליית הגג
מה עושה ג‘ק וויט כשהוא מתחיל להשתעמם ממג, מלצאת עם מפורסמות או להתחפש לזורו שמן? הוא מקים עוד להקה כמובן.
The Raconteurs, או מספרי הסיפורים, מורכבים מג‘ק, ברנדן בנסון, פטריק קילר וג‘ק לורנס (שני האחרונים חברים בגרינהורנס ולאחד מהם יש את השם המגניב בעולם. תנחשו למי.)

כמו הגוניז, גם הרקונטורים התחילו את הכל בעליית הגג. ביום קיץ חם ישבו וויט ובנסון וג‘ימג‘מו להם להנאתם. מתוך זה יצא השיר ”steady as she goes“. השניים ראו שהולך להם טוב וצירפו לעצמם גם בסיסט ומתופף.
אני חייבת לציין שאני מאוד מתרגשת מכל העניין הזה. על וויט אין ממש מה להרחיב וגם הגרינהורס בסדר, אבל העניין שבאמת מלהיב אותי הוא העובדה שכך יותר אנשים יכירו את ברנדן בנסון (וכן, אני מודה, גם לראות את ג‘ק וויט בצבעים שהם לא אדום/לבן/שחור).
כמו שאר חברי הלהקה, גם בנסון מגיע מדטרויט. הכרתי אותו דרך חבר שהציק לי שאני חייבת כבר לשמוע אותו. ובאמת, ”The Alternative to Love“ היה אחד האלבומים האהובים עלי בשנה שעברה, ואם יותר אנשים היו מכירים אותו הוא היה מצליח להשתחל בכיף לסיכומי שנה למיניהם. רק חבל שגיליתי שהוא ממש מכוער. ניחא.
The Raconteurs - Steady as she goes
Brendan Benson - Between Us
24 בפברואר, 2006 בשעה 9:41
אני חייב לציין שאני ממש ממש מבסוט מהבלוג שלך.
כיף ככה לסגור/לפתוח את היום עם האתר הזה…
תודה
24 בפברואר, 2006 בשעה 10:49
אני חייבת לציין שאני ממש מבסוטית מהתגובה שלך
תודה
24 בפברואר, 2006 בשעה 11:05
איזה שירים כיפיים.
אהבתי ממש את השיר של בנסן, ולמה זה מפתיע שהוא מכוער? רוב הבחורים האלה מכוערים, אך כשרוניים בטירוף.
24 בפברואר, 2006 בשעה 16:05
קודם כל, סחתיין על הבלוג וברוכים הבאים.
חוצמזה, נזכרתי שהשותף המוכשר שלי כתב על ברנדן בנסון לפני נצח קטן:
http://monocrave.blogspot.com/2005/10/blog-post_24.html
ואפילו כלל אותו בסיכום השנה שלו:
http://monocrave.blogspot.com/2005/12/blog-post_113512290175700541.html
כבוד עליו.
24 בפברואר, 2006 בשעה 17:50
תודה רבה
כרגע הארת את עיני לנוכח העובדה שמונוקרייב זה יותר מאדם אחד. תודה גם על זה…
25 בפברואר, 2006 בשעה 19:06
מכוער? מכוער???!!!! את בטוחה שאת מדברת על ברנדן בנסון שהוא אחד הדברים הכי חמודים שראיתי בחיים שלי?
25 בפברואר, 2006 בשעה 19:33
הלו???
http://www.metrotimes.com/sb/4152/BrendanBenson.jpg
הוא נראה כמו הבן של דידי ראמון!
27 בפברואר, 2006 בשעה 11:49
תקשיבי, אני חייבת לאמר שבעוד הטעם המוזיקלי שלך משובח להפליא, הטעם שלך בגברים לא ברור בכלל. הבחור ללא ספק כוסון.
27 בפברואר, 2006 בשעה 12:41
תודה? אני מניחה. תמיד חשבתי שיש לי טעם טוב בגברים. בנסון פשוט לא עושה לי את זה