אני אוהבת את קרן אן. יש בה משהו שקשה לשים עליו את האצבע. אולי זה הניגוד בין הישראליות לקוסמופוליטיות שהיא משדרת, אולי זאת הדרך השקטה שהיא מדברת, אולי זאת המוזיקה שהתחילה כשאנסון ועברה לאמריקנה לצד צרפתיוּת עדכנית, אולי בגלל שהיא לא מאיימת. אם היא פוגשת מעריצים ברחוב היא בטח מתיישבת איתם לקפה קטן.

בסוף אפריל הולך לצאת אלבומה החמישי חסר השם וחסר הצרפתית. אז מה חדש איתה? קצת כואב לי להגיד את זה, אבל באלבום החדש יש כמה שירים שהיו יכולים להיות מושרים בכיף על ידי זמרות פופ, אההה, בואו נקרא להם "איכותיות" כמו נטשה בדינגפילד או קייטי טאנסטיל. מהצד השני, יש באלבום כמה שירים שגורמים לי לאהוב אותה יותר כל פעם מחדש. שירים בהם היא לא נופלת לתהומות שבלוניים של שירים שקטים ו"מפנקים" שיכולים להתאים לכל זמרת דמיקולו עם קול מלחשש. שירים בהם שומעים את האבות והאמהות המוזיקליים מהם היא ניזונה לפני ובמהלך העבודה על האלבום.

אפשר להגיד שאני טיפה מאוכזבת מהאלבום החדש, אבל מי יודע, ככל שיתקרב מועד הוצאתו האמיתי, אולי אוהב אותו יותר ואקח בחזרה את מה שאמרתי מקודם. עד אז, הנה השיר שהכי אהבתי בינתיים.

Keren Ann – It Ain't No Crime