אני חייבת להודות שאת אלבומו של פיון ריגן (פ‘ רפה), ”The End of History“ הורדתי רק בגלל השם של הזמר. האם הוא קשור לפיונה אפל? האם הוא ההשראה לאלבומה ”כאשר הפּיון…“ הידוע יותר כאלבום האדום? ומי לעזאזל קורא לבן שלו פיון?? זה כמו לקרוא לבן שלך רג‘ין או סווטלן. שאלות שאלות שאלות. יכול להיות שבאירלנד מולדתו זה שם פופולארי.

ריגן הוא סינגר-סונגרייטר קלאסי. גיטרה אקוסטית, קצת כלי מיתר מדי פעם או לחילופין תופים רכים, השפעות ברורות של ניק דרייק וברט יאנש (או ג‘אנש. מתברר שזה אופנתי עכשיו לקרוא לו ג‘אנש), קול נעים ורך ודואטים עם עצמו. מבחינות רבות הוא מזכיר את חברו למולדת הישנה דמיאן רייס, אבל ריגן שומר על פאסון פחות יבבני. ככל ששומעים אותו יותר, כך מבינים שהקול שלו הוא אחד האלמנטים החזקים ביותר באלבום. הרכות המדהימה של קולו לצד האמיתיוּת שיוצאת ממנו (והקלישאתיוּת שיוצאת ממני) גורמים לשומע להתאהב בו אפילו בלי לשים לב למוזיקה. החדשות הטובות הן שהמוזיקה גם היא לא רעה בכלל, כמעט כולה. האלבום חוטא מדי פעם בחטא השעמום הקל, אבל באופן כללי, כדאי לשים לב לבחור הזה.

Fionn Regan - Put A Penny In The Slot