מארק שפיץ
צריך להיות חרש, עיוור ותתרן כדי לא לדעת שמארק רונסון הוא תפוח האדמה הלוהט של הזמן האחרון. אותו רונסון זה הבחור שאחראי לגרסה של הפ'אנקית של Just באלבום המחווה לרדיוהד, לגרסה של Toxic שרצה בחודשים האחרונים באתרי שיתוף הקבצים, לסאונד של איימי ווינהאוס (~לבבות~) באלבום החדש וגם מתברר (תודה לגיא) שהוא אחראי לקאמבק של ניקה קוסטה מלפני כמה שנים.
אז סוף סוף הצלחתי להניח את ידי המלוכלכות (באמת, עזרתי לאבא שלי לדשן את הגינה לפני חצי שעה) על האלבום השלם של רונסון שנקרא Version ויוצא בעוד בדיוק עשרה ימים אל חנויות התקליטים. רציתי לכתוב שממזמן לא נהנתי כל כך מאלבום, אבל זה יהיה שקר. אני פשוט נורא נהנית מכל דבר בזמן האחרון, במיוחד מהערמה הענקית של התקליטים שקיבלתי מחבר של אבא שלי. אלבומי הפיקנטריה שנצאים שם עולים על כל דמיון… בכל מקרה, בחזרה לרונסון. אז זה לא נכון שמזמן לא נהנתי ככה מאלבום (כי כבר סגרנו על כך שאני נהנית מכל דבר בזמן האחרון), אבל הוא גרם לי לצרוב מיד את הקבצים על דיסק ולהפיץ את הצלילים בכל רחבי הבית והאוטו.
לרונסון יש את הכשרון לקחת שיר מוכר ולהפוך אותו למשהו חדש לחלוטין וזאת הסיבה בדיוק שהקאברים שלו פשוט טובים ולא נמאסים מהר. האלבום מכיל גרסאות לשירים של בריטני, לסמית'ס, לקולדפליי (קאבר מעולה שאותו מבצעת חטיבת כלי נשיפה), לקייזר צ'יפס (איך כותבים את זה לעזאזל כדי שזה לא יראה כמו שם של מאכל?) וגם למקסימו פארק ולקסביאן שמבצעים לעצמם את הקאבר. באלבום משתתפים בין היתר לילי אלן, פאנטום פלאנט ורובי וויליאמס. חוץ מכל אלה, לדעתי ללא ספק עולה על כולם הגרסה של איימי ווינהאוס לוואלרי של הזוטונס במקור, שיר שתמיד היה בעל פוטנציאל גדול, אבל בעל ביצוע קלוקל. הצדק ההיסטורי נעשה בעזרת הווינהאוס כנראה.
6 באפריל, 2007 בשעה 15:13
כל השירים של הזוטונס דומים למקרה של ואלרי, בעלי פוטנציאל (או לפחות מתחילים טוב) ואז קורה אחד מהשניים -או שאתה מבין שהשיר רע, או שלחלופין הוא פשוט מתחיל לשיר.
6 באפריל, 2007 בשעה 16:06
מה, הוא ד'יג'יי! מהתמונה הזו הייתי נותן לו מקסימום פולקי :\
6 באפריל, 2007 בשעה 16:37
זה בדיוק מה שחשבתי על השירים של הזוטונס….
6 באפריל, 2007 בשעה 21:52
באמת עיבוד… אמממ… מותר להגיד כאן מדליק?
6 באפריל, 2007 בשעה 21:53
בהחלט. מדליק!
6 באפריל, 2007 בשעה 22:00
אלבום השנה.
7 באפריל, 2007 בשעה 4:58
אפשר לכתוב 'קייזר ציףס' אבל זה סתם יראה מוזר. ~אצה רצה להשיג את האלבום~
7 באפריל, 2007 בשעה 13:05
שמעתי בינתיים רק את Stop Me If You Think You've Heard This One Before, ואהבתי פחות את הגרסה המקורית והרבה יותר את גרסת הסינגל, שהיא רימיקס כלשהו שלא כתוב לי מי עשה אותו.
7 באפריל, 2007 בשעה 14:48
הידד! אני אץ להוריד ממך את האלבום השלם.
אין ספק שרונסון הוא התפוד החם, ויש להוסיף למען הבנות שהוא גם נחשב חתיך באופן רשמי (ומדגמן כרגע את הקולקציה של DKNY, אם אני לא טועה).
דווקא את הקאבר לטוקסיק אני לא אוהב, אבל כל שאר החידושים ששמעתי ממנו היו לא פחות ממבריקים, ועכשיו אני הולך לשמוע גם את הקאבר ששמת פה. תענוגות.
7 באפריל, 2007 בשעה 16:09
גיאחה, הקאבר לטוקסיק אחד הגדולים, שמעתי אותו לראשונה כבר לפני שנה בערך (מארק חשף מדי שבוע כמעט את כל שירי האלבום בתוכנית הרדיו שלו, "אותנטיק שיט" באיסט ווילג' רדיו) ועדיין לא נמאס לי ממנו. ההחלטה להכניס את ODB המלך לשיר פשוט גאונית.
בקשר לאלבום עצמו – לפחות חצי ממנו (אם לא יותר) עולה על השירים במקור (כמו God Put A Smile Upon Your Face ו-Oh My God למשל).
7 באפריל, 2007 בשעה 21:01
אוקיי, עכשיו הבנתי למה הוא מוכר לי. הוא שילוב של ג'יימס לאנס:
http://www.bbcprograms.com/pbs/catalog/ABSOLUTE%20POWER/18233.jpg
ששיחק את מאט ב "teachers"
ושל זאקרי קווינטו שמשחק את סיילר ב"גיבורים"
http://www.imdb.com/name/nm0704270/
אלוהים, אני מתעסקת בזוטות.
7 באפריל, 2007 בשעה 21:04
ואני רואה יותר מדי טלויזיה
8 באפריל, 2007 בשעה 21:39
אחלה שיר! כל הקאברים שלו מעולים
9 באפריל, 2007 בשעה 4:50
את מתעסקת בזוטו-נים? לא, מתעסקת בזוטו-ת, פהההההה
אפשר לכתוב קייזר צ'יfס, אבל זה סתם יראה קצת מתלהב.
לואיס – אצה? לא אץ? מעניין
11 באפריל, 2007 בשעה 3:12
אוי! איזה כיף של שיר!
אם ככה כל האלבום – תביאי לי גם!