לזלי פייסט הנהדרת תמיד נחשבה בעיני כאיזי ליסטנינג של עולם האלטרנטיב. למרות ש- ”Let It Die“ מ-2004 היה אלבום מושלם בעיני, תמיד היא היתה אצלי על הקצה של…“הופס אני בגלגלצ“. ראיה לכך אפשר למצוא בטחינה הבלתי פוסקת של 88FM את שירה ”One Evening“ שהוא ה-שיר אמצע הדרך באלבום הזה, ואת שילוב השיר ”Mushaboom“ בפסרומת ללקוסט.
מהצד השני, אפשר למצוא את החיבוק האלטרנטיבי שפייסט זוכה לו. אותו ”Mushaboom“ זכה לקבל קאבר מידי ברייט אייז (טוב, זה שיר אדיר) ופייסט עצמה עבדה בעבר עם פיצ‘ז, הברוקן סושיאל סין, אפוסל אוף האסל, גונזלס, מוֹקי ושאר הג‘מעה של קנדה.

אוהד מ‘האייפוד רעב‘ הגדיר בצורה נכונה את האלבום הזה ”אלבום בית קפה אופטימי“ ואני אוסיף ואומר, אף ”אלבום ערב שקט בבית“. עכשיו היא חוזרת באלבום חדש (אם לא נספור את אלבום ההשלמות והרמיקסים ”Open Season“ שיצא לה בשנה שעברה). ”The Reminder“ כבר שוכב במחסני ההוצאה ומחכה לצאת בסוף החודש הזה. אבל בניגוד לאוהד שלא התאכזב בכלל מהאלבום החדש, אני התאכזבתי, בואו נגיד קמעה.

ההבדל בין השירים החזקים באלבום לשירים האחרים הוא הבדל בין שמיים וארץ. כאמא ל-13 שלא הסכימה לעבור דילול עוברי, כך נשמע האלבום החדש. אבל כשהשירים חזקים, הם שווים הכל. ”my moon my man“ הוא המשך ישיר לאלבום הקודם, ”sea lion woman“ הוא שיר ההתכתבות של פייסט לנינה סימון (ולשיר שלה ”See-Line Woman“), השיר ”i feel it all“ הוא שיר אופטימי עם מילים עצובות ו- ”one two three four“ מוכיח שפייסט היתה צריכה להִוולד בתור מלכת דיסקו. הוכחות נוספות לכך אפשר למצוא בקאבר שהיא עשתה לבי-ג‘יז באלבום הקודם ובקליפ הזה.

כנראה שלהסתגר באחוזות זאת האופנה עכשיו (ר‘ מקרה הארקייד פייר). פייסט הסתגרה באחוזה בת 200 שנה בפאתי פריז עם הלהקה שלה, והזמינה גם את מוֹקי ואת ג‘יימי לידל, ילד הפלא של הסול הבריטי הלבן, לבוא לעזור לה. גונזלס הגאון נשאר בתפקיד המפיק וזה מה שיצא. האמת היא, שתכננתי לכתוב את הפוסט הזה כמה ימים לפני שידעתי על קיומו של קליפ לשיר שתכננתי לתת להורדה. אבל כמו שחבר שלי איתי אומר, פאק איט.

הנה השיר:

Feist - One Two Three Four

והנה הקליפ

ובהזדמנות זאת, כנסו לאתר ”הכל פייסט“ של המעריץ האובססיבי, ותראו אהבה מה היא.