מה קורה כשזמרת רוסיה חובבת מוזיקה צוענית,קברטים וניו-וויב פוגשת גיטריסט אמריקאי בעל חיבה מוגזמת לרוק אלטרנטיבי בכלל ופאוור פופ בפרט? סיפור אהבה בלתי אפשרי אם תשאלו אותי, שמעורבים בו גם סופר דרומי צעיר ובעל חלומות, הפרעות דו-קוטביות וזכרונות ממחנה הריכוז. יכול להיות שזה הדמיון המפותח שלי, או בגלל שראיתי אתמול לראשונה את ”בחירתה של סופי“ שהיה ארוך יותר מהשואה. אבל אף אחד לא שאל אותי.

”Persephone’s Bees“ הוקמה בשלהי שנות התשעים כאשר אנג‘לינה מויסוב, עולה יחסית טריה מרוסיה התחילה לנגן עם הגיטריסט טום איירס. השניים צרפו אליהם גם באס תופים והחלו לנגן בכל מקום והזדמנות. ב-2002 הם הוציאו את האלבום הראשון שלהם במימון עצמי, שהיה מועמד לתואר ’אלבום הבכורה הטוב ביותר‘ בפרסי המוזיקה של קליפורניה (לכל דבר הם חייבים לעשות טקס פרסים האמריקאים האלה) באותה השנה.

בסוף השנה שעברה, האלבום ”Notes From The Underworld“ יצא בחברת תקליטים גדולה (קולומביה) ואפילו הלהקה מחשיבה אותו כאלבום הראשון שלה, מאחר והוא מכיל הרבה קטעים מהאלבום שיצא ב-2002. שם הלהקה לקוח אגב, מתוך פואמה של משורר רוסי בשם אוסיפּ מנדלסטם (Osip Mandelstam) ומעלה לי דווקא קונוטציות של להקת גות‘ (כאן אמור להיות קישור לפרק של סאות‘ פארק. נקווה שזה עובד).
לעיתים הם נשמעים כמו הפיירי פרנסס, לעיתים כמו הניו פורנוגרפרס ולעיתים אפילו כמו ה B-52’s. אבל בכל מקרה, המבטא הרוסי של מויסוב עולה על הכל, ובמקום להפריע (כמו שזה עושה הרבה פעמים לזמרים ישראלים ששרים באנגלית) הוא דווקא נותן טוויסט לשירים והופך אותם לקצת יותר מיוחדים. אולי אפילו מיוחדג‘ים.

Persephone’s Bees - Paper Plane

לשם הדוגמא, הבאתי כאן שיר יותר כסחיסטי ופאוור פופי. תכנסו למייספייס שלהם ותדגמו גם את ”City Of Love“. לא תתחרטו!