רוצי טארט, רוצי!
אלוהים אדירים. השביתה נגמרת מחר ואני חסרת אונים. כל העבודות שהייתי צריכה להגיש ולא הגשתי בגלל השביתה הצטברו לגוש אחד ענק של בלעעע גדול ומכוער. כור ההיתוך הישראלי מול המדיה מתערבבים לי עם הריחוק האסטתי של ווס אנדרסון ועם תקנון האתיקה מול הפרסומות של פוקס. ובמקום לשבת כמו בנאדם ולסיים עם כל העניין הזה, אני עומדת על הדשא בבית של ההורים שלי ומנסה להעיף עפיפון.
את העפיפון מצאתי במקרה במחסן. בתוך סל קניות ישן של סבתא שלי שחמדתי לעצמי. שכחתי בעצם מהעפיפון הזה. הוא היה שלי בתקופה שגרנו בהרצליה ואבא שלי ואני היינו הולכים כל שבת לים. הוא מניילון ויש עליו ציור מכוער של דרקון. בכל מקרה הרכבתי אותו מחדש והתרוצצתי כל אחה“צ בגינה בנסיון להעלות אותו לשמיים. הצלחה היסטרית לא נרשמה, למרות שלרגעים קצרים הוא הצליח להתרומם ואז דאה אלי במהירות ונתקע לי בצלעות.

כל הזמן הזה קפצו לי לראש The Free Design. הלהקה הזאת היתה קיימת בין סוף שנות השישים עד אמצע שנות השבעים. שמו של אלבום הבכורה שלהם שיצא בשנת 1967, נקרא ”Kites Are Fun“. בכלל לא הכרתי אותם עד לפני שנתיים, כאשר הם זכו לאלבום מחווה שנקרא ”The Now Sound Redesigned“. האלבום הכיל עיבודים חדשים ממוקססים, או קאברים לשירים שלהם, שאותם עשו אמנים כמו קיד קואלה, הסופר פרי אנימלס, סטריאולב ומאדליב.
בכל מקרה, דווקא לא שיר הנושא מתוך האלבום נדבק לי לראש, אלא השיר המצורף. השמיעה על אחריותכם בלבד (הוא נדבק יותר חזק מטורו).
The Free Design - The Proper Ornaments
29 באפריל, 2007 בשעה 3:45
אני מוכן לבוא לעזור. עם העפיפון. יש לי הרבה יותר מושג בזה מאשר ביחסי עבודה.
29 באפריל, 2007 בשעה 16:52
מתקפת עיצוב חופשי, האמנם?
29 באפריל, 2007 בשעה 21:22
למה לא?
30 באפריל, 2007 בשעה 1:47
מה נסגר עם השביתה הזאת? מי שובת? מי לא? מתי? כמה? למה? ובעיקר איפה?
כי אצלי הכל כרגיל ומחברים אני שומע גרסאות סותרות.
השיר חמוד מאוד אגב.
30 באפריל, 2007 בשעה 1:53
נראה לי שהאוניברסיטה ממשיכה לשבות. השאר…. בעסה לנו
21 במאי, 2007 בשעה 16:23
העם דורש פוסט חדש!
ראי הודעה זו כהודעה אחרונה לפני שביתת גולשים!
מה זה הדבר הזה - חודש בלי עוגת פופ? פלא שאני מרזה?
21 במאי, 2007 בשעה 17:02
אההה! אין לי זמן ואין לי חיים (תשאל את איתי, אפילו הוא לא ראה אותי חודשיים). אני אשתדל ברגע שאוכל להעלות משהו חדש….
22 במאי, 2007 בשעה 3:19
נו טוב…
לפחות תני חיוך (;
15 ביוני, 2007 בשעה 23:55
אוקי, זה כבר ממש מוגזם! תני אפילו איזה פוסטון עם לינק ליוטיוב, או משהו.
18 ביוני, 2007 בשעה 13:19
:(
באתי להצתרף לשורות המתגעגעים.
כמו רנן, אני מוכנה לוותר על האמפי מסביב.
20 ביוני, 2007 בשעה 4:11
נו. זה כבר לא מצחיק. זה אחד מהקטעים האלה שהבדיחה לא מצחיקה בהתחלה, ואז זה מעצבן, ואז זה מצחיק קצת, ואז מצחיק הרבה, ואז שוב לא מצחיק, ואז מצחיק שוב, ואז לא, ואז כן? כי עכשיו זה שוב לא. וכן השתמשתי בהרבה ו‘וים ותחביר לקוי. תתבעי/ו אותי. תזהרי לפני שאני מציע לכתוב פוסט אורח. ואז יהיה לא נעים. אני אכתוב על הנסון.
(היי, זו אחת מהבדיחות האלה שהבדיחה לא מצחיקה בהתחלה, ואז זה מעצבן, ואז זה מצחיק קצת, ואז מצחיק הרבה, ואז שוב לא מצחיק, ואז מצחיק שוב, ואז לא.פשוט לא.). —-> הקפדתי על נקודה אחרי הסוגריים. 2 נקודות לי. הי, יש לי הארה. אני פשוט אמשיך לכתוב תגובות עד שיהיה פוסט חדש. זה לא חייב להיות אני. זרמו איתי אנשים. (כן, גם אני שונא את השורש ז.ר.ם)
20 ביוני, 2007 בשעה 4:16
עכשיו אני לגמרי מתלבט אם לכתוב זרמו=תזרמו. אם הבינו את הפראפרסה/ציטוט, אם ז.ר.ם זה בכלל ז.ר.מ אוז.ר.ר או משהו שונה לחלוטין.
ח.ו.מ.א.י.ז.ד.ה.נ.י.ו.ב.ל.א.ק
23 ביוני, 2007 בשעה 9:13
רצת מספיק,עכשיו תחזרי(חחחחחחחחחח אני פשוט קורע ~ציני~)
לפחות תזרקי עצם ותגדי מתי(אם בכלל)תחזרי.~מתגעגע~
29 ביוני, 2007 בשעה 19:26
עברו כבר חודשיים. אוף.
29 ביוני, 2007 בשעה 21:22
אנשים יקרים, החזרה תקרה ממש, אבל ממש בקרוב
תודה על הדאגה
XOXOXOXOXOXOXO