הרפתקאות פופטארט בצפון הרחוק מאוד
פופטארט: היי לכולם!
כולם: היי פופטארט! איפה היית?
פופטאט: הו, הייתי במקום חשוב מאוד: בקוטב הצפוני.
כולם: בקוטב הצפוני?? אבל זה נורא רחוק! וקר!! מה עשית שם?
פופטארט: ובכן, כפי שאתם יודעים, בקוטב הצפוני עסוקים מאוד מאוד כל השנה בהכנת מתנות לילדים טובים. מפעלים הומניטריים של גמדי קוטב קטנים פועלים במרץ כדי להספיק להכין את כל המתנות עד חודש דצמבר. למרות שחודש זה הוא על הנייר החודש העמוס ביותר מבחינה דתית (חנוכה, כריסמס, קוואנזה), הגמדים מקבלים חופשה מנדטורית הקבועה בחוזה ההעסקה שלהם. לכן, כל העבודה נגמרת קצת אחרי שדצמבר מתחיל. בימים הראשונים של החודש ממיינים את כל המתנות ומקטלגים אותם, ואז… זהו. עד שכל החגים הגדולים מתחילים אפשר לנוח ולהרגע. אני ניצלתי את הזמן הזה כדי לתפוס טיסת צ'רטר לארץ. היה קצת קשה, כי בכל זאת, בצ'רטר אין סרט במטוס, אבל ניצלתי את עשרים ומשהו שעות הטיסה כדי להאזין לאייפוד ולנסות לא להתוודע לסליז-באג שישב לידי במטוס ונעץ מבטי תאווה במחשוף של האייפוד וידאו שלי.
כולם: יפה מאוד, אנחנו ממש שמחים שחזרת. רגע! זה לא נשמע הגיוני! מפעלי גמדים הומניטריים בקוטב הצפוני? מה זה פה?
פופטארט: אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר, אבל תאמינו לי, ברגע שמתרגלים להתכופף בכל פעם שמתקרבים למשקוף של דלת הכל נהיה בסדר. חוץ מזה, צריך מישהו סמכותי כדי לפקח על העבודה.
כולם: אז פשוט עמדת שם ורדית בגמדים?
פופטארט: מה פתאום! הייתי מאוד לבבית. הסתובבתי בין עמדות העבודה ובדקתי שאף אחד לא ישן במשמרת. למזלי, גמדי הקוטב חרוצים מאוד, כך שכמעט לא היה לי מה לעשות שם. טלוויזיה אין וגם החיבור לאינטרנט הוא די פרימיטיבי – עדיין גולשים שם עם מודם שמשמיע קולות של פקס בכל פעם שהוא מתחבר. אז פשוט שיחקתי כל היום בשלג עם איילי הצפון ואכלתי עוגיות ג'ינג'ר וסוכריות בצורת מקל של סבא. כתוצאה מכך הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי לארץ הוא לבקר את רופא השיניים שלי ד"ר אריה, שקדח, שאב וסתם לי כל מיני חורים בשיניים. ועכשיו אני כמו חדשה!
כולם: אז רגע, בסוף החגים תחזרי לקוטב הצפוני ותעזבי אותנו שוב?
פופטארט: אני לא חושבת. הסוכנות ששלחה אותי מרעננת בכל שנה את האנשים שהיא שולחת. דם חדש הוא מצרך חשוב בתפקיד הזה, ואלא אם כן תהיה שביתת עבודה כי הגמדים מתגעגעים אלי, אני נשארת פה.
כולם: הידד! ואיך סנטה? הוא נחמד ושמח כמו בסרטים?
פופטארט: סנטה לא באמת קיים.
Squirrel Nut Zippers – Sleigh Ride
12 בדצמבר, 2007 בשעה 13:00
שמח שחזרת.
התמונה ממש מגניבה.
12 בדצמבר, 2007 בשעה 18:24
אני לא מאמין לאף מילה שלך.
12 בדצמבר, 2007 בשעה 19:31
האליבי שלך לא תופס. אין מצב שהאייפוד שלך החזיק עשרים ומשהו שעות בלי טעינה!
12 בדצמבר, 2007 בשעה 20:09
תודה עולש!
ופרנק ושעיר חבל"ז, יש לי פה הוכחות: הנה המידנית של הפטל שלקחתי איתי לדרך, הנה החשבון מהרופא שיניים והנה הכתמי שלג שיש לי בלמטה של המכנסיים.
12 בדצמבר, 2007 בשעה 20:12
גם אני לא מאמין לך. טסתי לא מזמן בצ'רטר והיה סרט במטוס (אפילו סרט עם סטיב קארל!)
12 בדצמבר, 2007 בשעה 20:15
כן, אבל צ'רטר לאירופה זה משהו אחר מצ'רטר לקוטב. טסה לשם רק חברה אחת שמפנה שפכים מהקוטב (אין שם תשתית של ביוב כמו שצריך), אז טסים במטוס שמחולק למחלקת תיירים ומחלקת שפכים. הסרט הוא בחלק של השפכים.
12 בדצמבר, 2007 בשעה 20:59
אני דווקא מאמין לך. לפני כחודשיים-שלושה נסעתי בצ'רטר יוגוסלבי לפסטיבל הסרטנים בכאן. לשמחתי המפוקפקת נאלצתי לשבת במחלקת העזים שם לא הוקרן סרט. מצד שני, העז חדווה שישבה לידי היתה, לגמרי במקרה, יוצרת רב-תחומית ולהנאת הנוסעים היא העלתה ביצוע נהדר של "הסבתא של אפרים" הזכור לטובה מפרפר נחמד.
12 בדצמבר, 2007 בשעה 21:19
הסבתא של אפריים זה להיט אצל האחיינית שלי. כדאי שאצור קשר עם החדווה הזאת. ידעתי שאפשר לסמוך עליך כדי שתאמין לי. כי לטאות הם אמינות. וסקסיות.
15 בדצמבר, 2007 בשעה 11:43
(באיחור מה) – YAY!!