העיקר זה הרומנטיקה
אחרי האקספוזיציה מהפוסט הקודם, הגיע הזמן לכתוב פוסטים אמיתיים. אז שוב היי לכולם. תודה לכל מי ששלח מייל דואג, או זועם, או תוהה איפה אני. אחרי תקופת רענון נחוצה, הבלוג חזר עם עיצוב חדש. נהיה לי קצת יותר מדי ירוק בעיניים בזמן האחרון אז העיצוב הפך לבהיר ונקי יותר. זאת נראית לי הבמה המתאימה להגיד תודה ענקית לגיא הגברי על ההשקעה בעיצוב, העִברות והסיבולת המיוחדת שיש לו אלי.

את Sondre Lerche (מבטאים את זה סונדרה לרקה) הכרתי דרך חבר טוב. אולי השם שלו לא כל כך מוכר, אבל אם אתם מאזינים קבועים של קול הקמפוס או 88FM אני בטוחה שתפסתם שיר שלו פה ושם. הוא רק בן 25, אבל מאחוריו יש כבר חמישה אלבומים. את האלבום הראשון שלו הוציא ב-2001 בגיל 19, והשנה בלבד הוציא שני אלבומים: ”Phantom Punch“ החביב מאוד שיצא בתחילת השנה; ואת פסקול הסרט ”Dan in Real Life“ שיצא לפני חודשיים. הוא נורווגי (אבל נראה רוסי), חמוד מאוד, נשמע רומנטי לאין שיעור ואהוב מאוד על הבמאי פיטר הדג‘ס (Pieces of April המוערך, עם קייטי הולמס הפחות מוערכת).
אותו פיטר הדג‘ס ביים עכשיו את סרטו השני - ’Dan in Real Life‘, דרמה קומית עם סטיב קארל (המלך), ז‘ולייט בינוש ודיין קוק (למה??), שזוכה להייפ די נאה בארצות-הברית. הדג‘ס כל כך אוהב את לרקה, שהוא נתן לו לכתוב את פסקול הסרט השלם - כולל שירים וקטעי מעבר אינסטרומנטליים מקסימים ואפילו לשחק קצת בתפקיד קטן (16 סצנות - יותר מניצב עם שורות!). אני באמת אוהבת פסקולים טובים, אבל האלבום הזה ממש לא נשמע כמו פסקול. וזה זה לא דבר רע כל כך להגיד. האלבום הזה כל כך שלם כיחידה אחת שהוא נשמע פשוט כמו אלבום אולפן של לרקה. אפילו הקטעים האינסטרומנטליים לא פוגעים ברצף השירים (גם אנדרו בירד עושה את זה באלבומים שלו) ומי שיקטלג את האלבום הזה לרעה בגלל שהוא פסקול, פשוט מפסיד אלבום אינדי-פופ חמוד וכייפי. הדבר היחידי שפוגע ברצף של האלבום הוא הגרסא המחודשת ל-Fever הלעוס (זה שמדונה שחטה בניינטיז), אותו מבצעת חביבתו של גיא A Fine Frenzy, אבל אם זאת הצרה היחידה אז ניחא.

חוץ מ-A Fine Frenzy, לרקה גייס עוד כמה שמות לאלבום כמו רג‘ינה ספקטור וליליאן סמדל (השיר המקסים ששינהם שרים גם סוגר את האלבום הזה, וגם לקוח מתוך אלבום הבכורה שלו). יש באלבום הזה כמה קאברים (לאלביס קוסטלו ופיט טאוסנד) וגם עוד כמה שירים שכבר הופיעו באלבומים קודמים של לרקה, אבל עזבו את כל זה. לכו תקשיבו לשני השירים המצורפים כאן ותחייכו.
Sondre Lerche - To Be Surprised [להורדה]
Sondre Lerche- Hell No (Feat. Regina Spektor) [להורדה]
13 בדצמבר, 2007 בשעה 15:53
אני מתנצל מראש שהתגובה הספציפית הזו לא עניינית לגבי המוזיקה - יען כי אני קורא כרגע ממחשב נטול רמקולים (למה זה טוב?)
אבל אני סקרן לדעת: האם אני היחיד שרואה את הדמיון האימתני בפוסטר של הסרט בין סטיב קארל לליאור אשכנזי?
13 בדצמבר, 2007 בשעה 16:05
ואו, לא שמתי לב לזה, אבל אתה ממש צודק! ככה זה עם זיפים, הם מקרבים בין אנשים
14 בדצמבר, 2007 בשעה 6:08
כן, ערפאת שמע את זה כל הזמן כשהילך ברחובות עזה.
15 בדצמבר, 2007 בשעה 1:05
שמח שחזרת
15 בדצמבר, 2007 בשעה 17:51
תודה זוהר
15 בדצמבר, 2007 בשעה 22:55
הו - ועכשיו אחרי ששמעתי את השירים אני מחייך.
במיוחד אחרי הדואט עם רג‘ינה.
15 בדצמבר, 2007 בשעה 23:08
אם אתה מחייך אז גם אני מחייכת
16 בדצמבר, 2007 בשעה 15:11
טוב שחזרת!
16 בדצמבר, 2007 בשעה 23:59
אז רק לי בתמונה הזאת לרקה נראה כמו התאום של פיונה אפל?!
ואיזה יופי שחזרת! (:
17 בדצמבר, 2007 בשעה 10:09
תודה קנדי וענת!
יש אולי משהו בעיניים שמזכיר אותה. אבל אורי החתיך מוסר לי שהוא נראה בדיוק כמו מארק אואן שגם בזה יש משהו. אבל לי בעיקר הוא נראה רוסי.