בימים האחרונים, מאז שישראל נכנסה להילוך גבוה לקראת ביקורו של הוד מעלתו ז‘ורז‘ בוש, תקוע לי אדם גרין בראש. יוצא לי לחשוב עליו הרבה בזמן האחרון - אני קצת מקשיבה לתקליטים ישנים שלו ותוהה לעצמי למה אנשים לא אוהבים אותו. כולם אומרים שהאלבומים האחרונים שלו לא משתווים לראשונים, שהוא פופוליסטי, שטחי, דבילי ובכלל, הוא לא ישחזר את ימי המולדי פיצ‘ס. ואני אומרת: למה?? למה תמיד חייבים להיות רציניים ועמוקים? אדם גרין (ובמיוחד Gemstones מ-2005) תמיד מעלים בי חיוך. קול בריטון, נעימות אמצע הדרך-אמריקאיות עם טוויסט וניימדרופינג מטורף עושים לי את זה כנראה.

את השיר הזה אני מקדישה לדאבליו בוש: Adam Green - Choke On A Cock [להורדה].

ואם כבר ניימדרופינג, גם ג‘וני דפ מוזכר בשיר הזה. והנה החודש הוא מופיע על שער הרולינג סטון (תמונה, יאם) וגם מתראיין.