כשקיבלתי לראשונה את הלינק להורדת האלבום החדש של סטיבן מלקמוס, רצתי כאחוזת אמוק אל המקלדת במטרה לכתוב עליו. לאחר מחשבה קצרה, החלטתי שבגלל שזה אלבום שכל כך חשוב בשבילי, אני אתן לו שבוע וקצת כדי לגבש עליו דעה. אז הנה הדעה המושכלת שלי: האלבום הזה כל כך טוב, שאני רוצה לעשות לאלבום הזה ילדים. לא למלקמוס (גם הילדים שלו יגיעו ממני יום אחד), אלא לאלבום עצמו. אני יודעת, זה קצת לא הגיוני ומסובך מבחינה פיזיולוגית, אבל עדיין, האלבום ואני גואינג טו גט אין און.

ינואר עוד לא נגמר, והנה כבר גיליתי את אחד מאלבומי השנה שלי. האמת שהאלבום הזה הולך לצאת בצורה רשמית רק באמצע מרץ, אבל הוא הודלף לרשת כבר לפני עשרה ימים. אז בשלהי ינואר אני כבר מכריזה על אלבום שנה? קשה לקרוא לזה תגלית מרעישה, מאחר וכל גרעפס שמלקמוס יקליט בעתיד גם יזכה אצלי למעמד מיתולוגי. עד כדי כך אני אוהבת אותו.

Real Emotional Trash (ככה קוראים לאלבום, אגב) הוא אלבום הסולו הרביעי של מלקמוס לאחר פירוק פייבמנט. את המילניום הקודם הוא סגר עם הלהקה הקודמת, ואת החדש פתח כסוליסט, בערך. The Jicks, להקת הליווי המסורתית שלו, נכנסה גם כאן לטייטל האלבום (כמו בריליס שלהם מ-2003, Pig Lib). הג‘יקס קיימים מאז שמלקמוס מסתובב כסולן בעולם המוזיקה. הם נשארים נאמנים לו ובעצם נמצאים בתוך היישות המוזיקלית שנקראת ”סטיבן מלקמוס“. כהרכב הם שומרים על יציבות מסויימת, חוץ מהעובדה שהמתופף שלהם עזב כדי להצטרף לדצמבריסטים (גם הם, כמו הג‘יקס ומלקמוס מפורטלנד). את המתופף הגולה החליפה ג‘נט וייס, המתופפת של סליטר-קיני ז“ל (ולא הדמות של סוזן סרנדון ממופע הקולנוע של רוקי. מעניין אם צועקים לה ’סלאט!‘ בכל פעם שמזכירים את שמה).

באלבום האמת היא אין יותר מדי דברים חדשים. מלקמוס עדיין שר את המלודיה של השיר יחד עם הגיטרה, הוא עדיין ציני ושר משפטים לא קוהרנטים על ”העולם הוא הצדפה שלך“ ו“Dragonfly Pie“. מהצד השני, הוא נשמע כאילו הוא מאוד מאוד נהנה לעשות ג‘אם סשן מאוד ארוך עם חבריו ללהקה. השירים נמתחים כאן על פני חמש-שש דקות האחד, ויש גם שיר שאורכו עשר דקות. כל מיני רעיונות שהוא השתעשע איתם בקטנה באלבומים הקודמים שלו, קיבלו ביצוע יותר ממשי באלבום הזה, כמו התחרעות טוטאלית על הגיטרות ושינוי מקצבים באמצע השיר (זה קרה אצלו גם בעבר). זה כמעט נראה שמלקמוס מודע לרמת הפולחן שיש סביבו ולקבלות שלו כיוצר מוזיקאי, שהוא פשוט עשה מה שהוא רוצה באלבום הזה. ובצדק.

קיבלתי קצת פראנויה בזמן האחרון מהווב שריף (וגם מהדמות של חאבייר בארדם ב“ארץ קשוחה“, אבל זה לא קשור) אז הפעם תוכלו לשמוע את שני הדברים הללו:

1. השיר בולטימור שניתן להורדה באתר של מאטאדור, חברת התקליטים הוותיקה של מלקמוס עוד מיימי פייבמנט.

2. השיר Hopscotch Wille, שיהיה להשמע בלבד הפעם.

לסיום, הנה אנקדוטה קטנה על מלקמוס. את כל שירי דילן בסרט ”אני לא שם“ אותם שרה קייט בלאנשט, זה בעצם הוא שר.