אחד מהפספוסים הרבים בחיי היא העובדה שלא הלכתי לראות את גונזלס בהופעה בתאטרון גבעתיים בסיבוב ההופעות של סולו פיאנו. אחרי שנים של הליכה לקונצרטים קלאסיים עם הוריי, אמרתי לעצמי "למה אני צריכה לראות אותו ברסיטל פסנתר?" ונשארתי בבית לשבת על התחת. רציתי לשמוע את גונזלס המגיב והאלקטרוני, גונזלס של פיצ'ס וריל מאדרפאקר מיוזק ולא את גונזלס של אולמות הקונצרטיים עם הזקנות שבאו לשמוע אותו כי הן מנויות לתוכנית הקלאסית של התאטרון (הן היו שם, כך שמעתי). אני מפגרת, אני יודעת. Solo Piano הוא אחד האלבומים היפים והמרגשים ביותר שיש לי על המדף וכבר שנים שאני זוממת לקנות את חוברת התווים של האלבום ולנגן אותו כמו שצריך.

ג'ייסון בק, או גונזלס, או צ'ילי גונזלס, או גונזו נולד בקנדה. הוא יהודי עם תווי פנים שמיים מאוד ואוהב ללכת עם טבעת זהב ענקית על האצבע. בתחילת המילניום הוא התגורר בברלין, שם הקליט את אלבומיו הראשונים וגם עבד בשיתוף פעולה עם עוד קנדית יהודיה – פיצ'ס. במהלך 2003 הוא עבר להתגורר בפאריז ושינה פאזה. הוא עבד יחד עם מנו צ'או על אלבום חדש לג'יין בירקין (הוא הפיק את האלבום וכתב לה את השיר הכי טוב בו – Living In Limbo), עבד עם האייקון הצרפתי שארל אזנבור (ופוטר) והקליט את סולו פיאנו. בשנתיים האחרונות הוא עבד בעיקר עם פייסט וג'יימי ליידל. ב-7 באפריל הולך לצאת אלבומו החדש (והחמישי) Soft Power.

הסרטון המצורף הוא הטיזר לאלבום. גונזלס מתגלה פה גם כשחקן די מצחיק, איפשהו על הסקאלה בין כתב בדיילי שואו לסשה בארון כהן. הוא אמנם השמין קצת, אבל עדיין נוטף קסם. השיר Slow Down שמבוצע בסרטון, נשמע כמו פתיח של סיטקום משנות השבעים (לי עולה בראש "קשרי משפחה", אבל כל חרא באותו הסגנון יכול לעבוד כאן). ההבדל הוא, כשזה בא מגונזלס, זה נשמע אדיר.

Working Together הוא לא הסינגל הרשמי הראשון מתוך האלבום, אבל הוא שיר כייפי לחלוטין. בעמוד המייספייס שלו, אפשר למצוא גם את הסרטון שמצורף כאן מעל, ועוד סרטון קצר שמראה אותו מנגן על כל הכלים בקטע הזה.

Gonzales – Working Together [להורדה]

וכאן אפשר לראות את הראיון שלו אצל לונדון וקירשנבאום, שהתווסף לבונוסים באחד הDVDים שלו.