שחור זה השחור החדש
אתמול היה כל כך חם שלא הייתי מסוגלת לתפקד. הרגשתי מיובשת, כל דקה הייתי חייבת למזוג לעצמי עוד כוס סודה ולבדוק שרוח חמה לא נכנסת בטעות הביתה. מזגן לא בא בחשבון כי אני קצת מנוזלת ובשניה שהוא מתחיל לפעול אני מתחילה להתעטש בסדרתיות. הפתרון היחיד שנראה לעין: סידור האייטונז תוך כדי ליקוק קרטיב. לקח לי (בערך) שלושה ימים להדביק תמונות לכל האלבומים שנמצאים שם ואחרי שסיימתי לעשות זאת והעלתי אותם לאייפוד, חשבתי לעצמי שזה היה מטומטם מצדי לבזבז על זה שלושה ימים. יכולתי לסדר ארון קיץ במקום זה ולארגן את חדר העבודה שלי. נו, תמיד יש את פסח בשנה הבאה.

לפחות הצלחתי להקשיב להרבה מוזיקה תוך כדי. גם לג'ים נואר החדש. לג'ים נואר באמת קוראים אלן רוברטס, שם לא זוהר בעליל, אבל שם הבמה שלו טומן בחובו אנקדוטה נחמדה: רוברטס הוא מעריץ של הקומיקאי הבריטי ויק ריבס (זה מריבס ומורטימור, אלו שעשו את "שוטינג סטארז" הסדרה שהביאה לעולם את התינוק המגודל ג'ורג' דוז בגילומו של מאט לוקס חסר הגבות, בעל האמא חסרת הטקט מרג'ורי דוז, דמות שהתגלגלה כעבור כמה שנים אל התוכנית 'בריטניה הקטנה'). שמו האמיתי של ויק ריבס הוא Jim Moir ומשם נואר לקח את שמו.
חיבבתי את הבחור הזה כשיצא אלבום הבכורה שלו "Tower of Love" ב-2006. חיבבתי אותו אפילו עוד יותר כשהוט צ'יפ עשו לו רמיקס והוא עשה אחד לסבסטיאן טלייה. נואר מחבר בין שני דברים שאני אוהבת: פסיכדליה סיקסטיזית והרמוניות ביץ'-בויזיות לבין אלקטרוניקה פופית וכשמחברים בין שני דברים שאני אוהבת, אני שמחה.
קצת הופתעתי לגלות שיצא לו אלבום חדש החודש. לא יודעת למה, אבל היתה לי הרגשה שהוא יהיה אחד מהאמנים האלו שמוציאים אלבום אחד ממש טוב ואז מפסיקים. טעיתי. לפחות האלבום החדש שלו "Jim Noir" נחמד מאוד. עוד לא נתקעו לי בראש שירים ממנו כמו 'My Patch' ו 'Key of C' מהאלבום הקודם, אבל זה בדרך לשם. בינתיים אני צריכה עוד כוס סודה.
Jim Noir – Don't You Worry [להורדה]
ועוד כמה דברים קטנים:
1. לבנאדם יש את תמונות היח"צ הגרועות בתבל ותמונות מהופעה עוד יותר גרועות
2. הנה משחק נחמד שיצא לקידום סינגל מאלבום הבכורה שלו. שחקו את כדורגל המוות
3. גם בלונדי מגיעים לארץ. בלונדי! איזה אושר (נקווה שדבי הארי תצליח להגיע לצלילים הגבוהים). אבא שלי מבוהל לחלוטין. הוא לא רוצה לראות אותה בגרסה השמנה והמבוגרת שלה. זה ינפץ לו את התדמית שלה מפעם
4. עוד מישהו חוץ ממני קצת מאוכזב מהפרקים החדשים של המשרד אחרי השביתה?
24 באפריל, 2008 בשעה 16:54
אני עכשיו מקשיבה לבחור, נחמד מאוד.
בקשר למשרד, הפרקים אומנם פחות מצחיקים מאחרים אבל לא מאכזבים. כל דקה עם ג'ים ופאם היא דקה מבורכת.
24 באפריל, 2008 בשעה 18:24
באמת כל דקה איתם מבורכת, אבל אין לי מספיק דווייט טיים, כמו הפרק עם חוות הסלק. ואיפה ביג'יי נובאק? כל פרק איתו (זה אומר כל פרק שהוא כותב) בכלל שווה זהב.
25 באפריל, 2008 בשעה 0:38
הפרק הראשון באמת היה די חלש. הפרק השני כבר היה הרבה יותר טוב, אבל זה עדיין לא הרמה של תחילת העונה.
וחוץ מדוויט-טיים, לי חסר גם את הדקות פתיחה הגאוניות. לפעמים זה הקטעים הכי טובים בפרק.
25 באפריל, 2008 בשעה 19:19
אגב בלונדי, האם נזכה בזכות ההופעה הזו לקאמבק נוסף בדמות מופע פותח של הג'ינג'יות?