1. איתי:
   22 במאי, 2008 בשעה 3:00

   עוד לא שמעתי את השיר, אבל פוסט מצחיק. פיל קולינס חיייב למות.

2. לירון ק.:
   22 במאי, 2008 בשעה 16:25

   אם כבר פותחים במסע הרג אז למה רק את פיל קולינס? נצרף גם את סטינג באותה הזדמנות

3. tom:
   23 במאי, 2008 בשעה 14:10

   Love her, this song and that guitar

4. אייל מרדיו פרימיום להמונים:
   24 במאי, 2008 בשעה 7:37

   לפחות מההפקה אפשר להסתייג. עודף הכינורות מייגע. מצד שני אי-אפשר לשפוט שיר כזה עד שלא צופים בסרט – אם בכלל זה יקרה.
   ודרך אגב כשהייתי קטן הקרינו בערוץ 1 סרט מצוייר לנרניה, שונה לגמריי ממה שדיסני עושה היום. וזו היתה אחת מחווית הילדות הכי חזקות שלי.

5. תומג'י:
   24 במאי, 2008 בשעה 13:29

   שמעתי את השיר במקום אחר, ומאד נהניתי ממנו. לא כל שיר חייב להיות גאוני, וזה שיר נעים ורגוע, והתחברתי אליו בקלות.

   לאייל – עד כמה שאני זוכרת, בערוץ 1 הקרינו גם גרסה מצוירת וגם מיני-סידרה של הBBC (שישה פרקים נדמה לי). עבורי דווקא המיני סידרה זכורה ביותר…

6. אייל מרדיו פרימיום להמונים:
   24 במאי, 2008 בשעה 15:57

   אני מדבר על הגירסה המצויירת שהופיעה אם אני זוכר נכון בשני פרקים

7. אורי ב.:
   24 במאי, 2008 בשעה 17:57

   האודה לגירושין זה לא.
   אבל לא רע.

   המגיבים כאן מדברים על הגרסה הזאת שהפיק מלנדז, המפיק של סרטי פינאטס המצויירים.
   http://tinyurl.com/3f9pjh

8. PopTart:
   24 במאי, 2008 בשעה 18:25

   הסדרה המצויירת אפילו לא זכורה לי טיפונת. דווקא מסדרת ה BBC יש לי זכרונות טובים.

9. אייל מרדיו פרימיום להמונים:
   26 במאי, 2008 בשעה 18:21

   אורי ב.
   זה בדיוק זה.
   אחח….

10. מיכל:
    31 במאי, 2008 בשעה 17:25

    לפי הקרדיטס בסוף הסרט לא היא כתבה את השיר.
    כך שאפשר לאמץ גישה יותר סלחנית, הביצוע מקסים.

תשאירו כמה מילים?