דחיתי את זה שניה עד אחרי הרגע האחרון, אבל הנה הם, 17 השירים שעשו לי את השנה. האמת, זאת הגדרה לא ממש נכונה, כי המון שירים עשו לי את השנה, וגם אלבומים שלמים. מבחינת הרצף של הסט הזה, אלו השירים שהתאימו לי באותו הרגע ואני מאמינה שהם משקפים את מה ששמעתי השנה. כבר רבות נכתב על כך ש-2008 היתה שנה משופעת באלבומים נהדרים. ההיצע השנה היה אדיר, במיוחד לאנשים שאוהבים לטעום מכל הסגנונות המוזקליים. מבחר האלבומים שאהבתי השנה גדול יותר מבשנים שעברו ואפילו מבחר השירים שאהבתי בכלל (אפילו מאלבומים יותר חלשים) מסחרר. אני מאוד מקווה ש-2009 תהיה פורייה כמו השנה החולפת ובעיקר, שיבואו עוד הרבה מוזיקאים מעניינים להופיע אצלנו, למרות שבעיתות כאלו, אפשר לקוות רק לשקט נטול פיצוצים.

להורדה לחצו כאן, האזנה זה שורה למטה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Fleet Foxes – Ragged Wood
אין ממש חשיבות לסדר השירים במיקסטייפ, אבל השיר הזה של פליט פוקסס הוא שיר פתיחה מצויין. בגלל ההרמוניות והצלילים שמסמלים יפה מאוד דברים ששמעתי השנה, בגלל שזה השיר הראשון של הלהקה ששמעתי וגרם לי להתאהב בהם ובגלל שזה שיר נהדר שמזכיר לי כמה אני אוהבת את הסגנון המוזיקלי הזה של פולק הרמוני שמזכיר מצד אחד את הביצ' בויז אבל מצד שני גם להקות מחוספסות יותר כמו מיי מורנינג ג'אקט (שיופיעו כאן בהמשך).

Dr. Dog – From
את דר. דוג אני אוהבת כבר כמה שנים, מאז שהתוודעתי אליהם במקרה דרך אוסף שאיגד להקות אינדי מפילדלפיה. Fate הוא האלבום החמישי שלהם, אבל מהווה בעצם את אלבום הפריצה שלהם. האנשים בלייבל Park the Van הבינו שיש להם מוצר מנצח ביד וידעו לשווק אותם במקומות הנכונים. החל מעטיפת המשי המיוחדת של האלבום, ועד הוצאת האלבום בפורמטים מיוחדים. הפולק-פופ הפסיכדלי שהם עושים נשמע לי כל כך תמים ואמיתי ובגלל זה זהו אלבום השנה שלי.

The Dodos – Winter
עוד הרכב פולק פסיכדלי שדווקא מזכיר לי גרסא מאוד מרוככת של אנימל קולקטיב. וכן, גם הם שרים בשני קולות. זה כנראה ה-דבר של 2008.

Chad VanGaalen – Willow Tree
בגלל בחורים כמו צ'אד אני עושה מיקסטייפ סיכום ולא רשימת אלבומים. אם הייתי צריכה להכליל את האלבום שלו 'Soft Airplane' באיזשהי רשימת סיכום, הוא אולי היה נכנס לרשימת האלבומים שלא ממש אהבתי השנה. אבל השיר הזה כל כך יפה ועצוב שצריך להסיר אותו בצורה כירורגית מהאלבום המלא ולהניח אותו במקום הראוי לו.

She & Him – Why Do You Let Me Stay Here
מ. וורד הוא אהבה ישנה שלי וזואי דשנל נערצת עלי עוד מימי 'כמעט מפורסמים'. איך אלבום של שניהם לא יכול להיות נהדר? ובכן, הוא נהדר! ואת השיר הזה כל כך אהבתי, שהפכתי אותו לרינגטון שלי.

The Decemberists – Valerie Plame
איזה כיף לשמוע סימן חיים מהלהקה האהובה עליך, אפילו אם זה רק EP קטן. אם לחזור על מה שאמרתי בעבר: השיר ’Valerie Plame‘, מבוסס על פרשה אמיתית בה בכירים בממשל בוש חפשו את זהותה של סוכנת ה-CIA ואלרי פליים, כנקמה על התבטאויות של בעלה. קחו פרשה כזאת ותנו אותה לקולין מלוי והנה לכם שיר דצמבריסטי למהדרין על סוכנת סמויה, סיפור אהבה סוחף, ווספה בתפקיד מרכבה ושמות בדויים. קולין מלוי גאון.

Elbow – The Bones of You
אלבו זכו השנה לצדק שמגיע להם וזכו בפרס המרקורי שהגיע גם עם צ'ק שמן ומשמח. הגיע להם באמת לזכות בפרס הזה. גם בגלל ש-'The Seldom Seen Kid' הוא אלבום מצויין, גם בגלל שעומדים מאחוריהם עוד שלושה אלבומים מעולים, וגם בגלל שירים כמו השיר הזה, 'On a Day Like This', שיתוף הפעולה עם דיוויד סילביאן, 'The Loneliness of a Tower Crane Driver' ובעצם כל האלבום.

My Morning Jacket – Evil Urges
בינינו 'Touch Me I'm Going To Scream Part 2' הוא השיר הכי טוב באלבום של מיי מורנינג ג'אקט, אבל אני סאקרית של שירי פתיחה שמצליחים לסחוף אותך. ו- 'Evil Urgers' השיר הפותח של האלבום באותו השם עושה בדיוק את העבודה בזכות התופים בהתחלה וריף הגיטרה. חוץ מזה הפלצטו של ג'ים ג'יימס הורס אותי.

Man Man – The Ballad Of Butter Beans
כמו דר. דוג, גם מאן מאן מגיעים מפילדלפיה. הם עושים מוזיקה שמלומדים היו קוראים לה רוק אקספרימנטלי. אני קוראת לזה רוק משוגע. השיר הזה לקוח מתוך אלבומם השלישי 'Rabbit Habits', ואם השיר הזה מצליח לא לעצבן אתכם, אני ממליצה לכם לשמוע את כל האלבום.

Neon Neon – Steel Your Girl
ומגמת השמות הכפולים נמשכת. חוץ משני האחרונים גם Mother Mother הוציאו השנה אלבום חדש, שלא נכנס למיקסטייפ הזה. ניאון ניאון, ההרכב של גריף ריס מסופר פרי אנימלס (אזכור ראשון) והמפיק בום ביפ, הגיע אחרי שיתוף פעולה מאוד מוצלח בשיר 'Do's & Don'ts' שיצא ב-2005. האלבום 'Stainless Style' הוא קצת ניו-וויב, קצת אלקטרו-פופ והרבה כיף.

Cut Copy – Feel The Love
עוד קצת אלקטרו. קאט קופי האוסטרלים בכלל קנו אותי באלבום הבכורה שלהם מ-2004. האלקטרו שהם עשו אז תאם לסטנדרטים שלי דאז שכללו הרבה טיגה, מיילו, Out Hud ועוד רבים וטובים שאיתם סובבתי תקליטים בזמנו. בגלל זה טיפה חששתי לשמוע את האלבום החדש שלהם ודחיתי את השמיעה שלו כל הזמן. חשבתי שהתוצאה תצא דומה מדי לאלבום הראשון ולא תחדש כלום. אני חייבת לציין אבל שמה שאמרתי לגבי מיי מורנינג ג'אקט תופס גם פה. השיר הראשון באלבום החדש שלהם תפס אותי לא מוכנה והראה לי שהאלקטרו שלהם גם קיבל קצת גיטרות וגם התיישר עם הסטנדרטים שלי ושל התקופה הנוכחית.

MGMT – Kids
ואם כבר, אז התוצר האלקטרוני, או אולי אינדי-אלקטרוני של השנה הזאת הוא ללא ספק האלבום של MGMT. שני הילדים הניו יורקים האלו שילבו יפה בין כלים אלקטרוניים, השפעות פסיכדליות וחוצפת נעורים לכדי אלבום בכורה מעולה, שיגרור אחריו עוד הרבה מהז'אנר הזה בשנה הבאה. ו-Kids הוא ללא ספק השיר האהוב עלי באלבום.

TV on the Radio – Golden Age
טיוי און דה רדיו הופכים קומוניקטיביים יותר ויותר בכל אלבום שלהם. סוף סוף הצלחתי לשמוע בשמיעה ראשונה אלבום שלהם מהתחלה עד הסוף. רק לשם הדוגמא, לקח לי בערך חודשיים לשמוע את כל האלבום הקודם שלהם. אבל ההשקעה בלהקה כזאת משתלמת בסופו של דבר. אני חושבת.

The Peth – Shoot On Sight (Flock Of Zeighheils)
עוד הרכב צד של סופר פרי אנימלס (אזכור שני וכל המרבה הרי זה מבורך). מתופף ההרכב דאפיד איוון חבר לזמר המקורי(!) של הפריז ריס איפנס (ההוא מהסרט של מישל גונדרי 'המין האנושי') והקימו הרכב שנשמע כמו הסופר פרי אנימלס על אסיד. התוצאה היא האלבום 'The Golden Mile' שנשמע כמו פצצת אנרגיה ומביא אותי למסקנות הבאות: א. כמעט כל פרוייקטי הצד של הלהקה הזאת מעולים (להוציא את האסיד קז'ואלס שלא ממש עושים לי את זה) ב. ריס איפנס אדיר; ג. כנראה שהשם ריס הוא דבר נדרש כאשר עובדים עם הלהקה הזאת.

The Black Keys – Strange Times
2008 לא היתה שנה טובה רק לפולק הפסיכדלי ולאלקטרוניקה אלא גם לגיטרות. ייסלחו לי כל ההרכבים שלא הכנסתי למיקסטייפ הזה (פירוט בסוף) אבל שני מנעני הראש המרכזיים שלי השנה היו ללא ספק צמד הגאראג'-בלוז הבלאק קיז והאדון שבא אחריהם. אז לפני שנעבור אליו, כמה מילים על הבלאק קיז. הצבע הזה הולך חזק לאחרונה עם הבלאק ליפס, בלאק קידס, בלאק רבל מוטורסייקל קלאב ועוד מליון דברים אחרים. 'Attack & Release' הוא האלבום החמישי של הצמד הזה שכולל רק גיטרה ותופים. בשנה שעברה, דן אורבך מההרכב הפיק את האלבום המעולה של Radio Moscow, דבר שגרם לי להסתקרן שבעתיים לקראת האלבום החדש של הצמד. לא נרשמו אכזבות בנושא.

Stephen Malkmus – Baltimore
איזה גבר סטיבן מלקמוס ואיזה שיר מעולה זה בולטימור. אין לי מה להרחיב בנושא מעבר לזה.

Department Of Eagles – Waves Of Rye
ונסיים עם מחלקת הנשרים. האמת, גיליתי אותם ממש באיחור, די מפתיע בהתחשב בעובדה שאחד מהצמד הוא גריזלי בר, אותו אני מחבבת פלוס פלוס. אולי זה בגלל שבהרכב הזה הוא מתקרא תחת שמו המקורי דניאל רוזן. 'Waves Of Rye' נראה לי הולם לסיום הרשימה הזאת. Department Of Eagles משלבים את הכל – יופי עוצר נשימה, עצב, תזמוּר ושילוב מעניין של פולקיות, סינתים וקולות תואמים (אמרנו שזה ה-דבר של 2008).

עוד דברים שאהבתי השנה ולצערי לא נכנסו לרשימה:
בנים:
ספיריטואלייזד, ניק קייב, אדֶם, בלאק פרנסיס, בוני פרינס בילי, דסטרוייר, אלי ריד, יורוס צ'יילדס, פינל פנטזי, גונזלס, ג'יימי ליידל, ג'ייסון קולט, ג'ים נואר, ג'וני פלין, מאט פונד PA וטרנר קודי.
בנות:
אדל, דאפי, אמיליאנה טוריני, ג'ני לואיס, לורה מארלינג, לוסינדה וויליאמס ומרטינה טופלי בירד.
הרכבים:
איזובל קמבל ומארק לנגן, נארלס בארקלי, דאוס, קלקסיקו, דבוצ'קה, קראק אנד סמאק, הוט צ'יפ, מגהפוס, נו קידס, נואה אנד דה ווייל, פופ לוי, פורטיסהד, ראדר בראדרס, שירווטר, סטריאולאב, ברידרז, האקסידנטל, גאטר טווינז, רקונטורז, ווקמן, ו-Why?
וגם:
הפסקול של ג'ונו שהפך לי את החיים ליותר יפים, ה-EP של אנדרו בירד ושלושה אלבומי קאברים שעשו לי נחמד בלב: קאט פאוור, ה-EP של לורה וירס והאלבום של Vetiver.