יש לי חיבה מיוחדת לניו פורנוגרפרס. מיחס של שנאה עזה שפיתחתי אליהם אחרי שהחבר הראשון שלי (שאהב אותם) עזב אותי, היחס שלי אליהם עשה סיבוב של 180 מעלות (או 365 מעלות על פי מורן אטיאס) ליחס של אהבה עזה לא פחות.
הספקתי כבר להשלים את כל האלבומים שלהם, ולא צריך להגיד אפילו ש ”Twin Cinema“ היה אחד האלבומים האהובים עלי בשנה שעברה.

לפני חודש בערך נקו קייס הזמרת שלהם הוציאה אלבום סולו חמישי, שונה לחלוטין מהפאוור פופ שמאפיין את הפורנוגרפס. ”Fox Confessor Brongs the Flood“ נוטה יותר לכיוון הקאנטרי, וחושף אצלה פן קצת יותר עדין.
והחודש יצא גם אלבום הסולו השישי של דן באייר (Dan Bejar), עוד חבר בלהקה, שמקליט תחת השם ”Destroyer“. גם אצלו הפאוור פופ נדחק קצת הצידה לטובת מוזיקה רגועה יחסית, למרות שיש אצלו פה ושם הבלחות רועשות יותר. הדבר המוזר הוא שהקול של דסטרוייר מאוד מזכיר את הקול של קארל ניומן (הסולן של הפורנוגרפרס), מה שגרם לי לחשוב האם תנאי הכניסה ללהקה הוא קול מוזר ומאנפף.

Neko Case - Fox Confessor Brings the Flood

Destroyer-European Oils