בשבוע הבא הולך לצאת ”On An Island“, החדש של דיוויד גילמור. הורדתי ממישהו את הפרומו של האלבום שכלל את השיר הנושא, ועוד איזה גירסה שלו והקשבתי בלי ציפיות מיוחדות.
מהצליל הראשון כבר תהיתי לעצמי אם השנה היא 1973, או לחילופין, האם חזרתי שוב לתיכון (סוף שנות התשעים)?

גילמור שיחזר במדויק את הצליל הפינק פלוידי עם ההרמוניות, המהלכים המוזיקליים וסולואו הגיטרה עם האקו שמהווים חלק מרכזי בשיר. אפילו אורך השיר הוא 6:49 דקות. בירור מהיר באמ“ג הפריך את חששותי שאולי זה שיר ישן של פינק פלויד שפיספסתי. הרגשתי שאני חוזרת לכיתה יא‘ ולמגמת המוזיקה כשהיינו יושבים שעות בחדר חזרות של התיכון ומנגנים פינק פלויד.

שום דבר לא זז אצל גילמור, אפילו לא במילימטר. לעומת הגירסה הנשית של הגילמוריות שאני מכירה, שאצלן הכל זורם במהירות 120 קמ“ש (במיוחד הפה), דיוויד גילמור נשאר תקוע באותו השטענצ. וכאן נשאלת השאלה: האם מצפים מאמן בסדר גודל כמו שלו שימשיך לעשות בדיוק את מה שהוא עשה כל השנים בצורה מושלמת, או שיתפתח ויגדל עם הזמן ויסטה מהקו המוזיקלי הקבוע שלו?

את זה אתם תחליטו לבד (אוי, איך אני שונאת שאומרים את זה בסוף. נו, שוין). הנה הגירסה המקוצרת והערוכה של השיר.

דיוויד גילמור - על אי (גירסה ערוכה)