מוח! מווווח!!

15 בפברואר, 2006 מאת PopTart

דבר ראשון, ברוכים הבאים.

כפוסט ראשון החלטתי לחשוף את אהבתי החדשה לשירי פופ ישנים משנות הארבעים, החמישים והשישים . בתור ילדה שגדלה בבית ששומע רשת ב‘ 24/7, התחלתי לפתח אלרגיה לשירים בסגנון התוכנית ”צלילי קסם“. ברגע ששמעתי את נעימת הפתיחה של התוכנית, התכוננתי לשעה של המהומים וזמזומים מצד אמא שלי וסבל עז מצידי. רק בשנה האחרונה גיליתי את הקסם של השירים האלו וגם את דו המשמעות שבדרך כלל נוטפת מהם.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? לאחרונה נתקלתי בפסקול של משחק המחשב “ Stubbs the Zombie“, שיצא באוקטובר האחרון. את המשחק עצמו אני לא מכירה, אני מניחה שהוא כולל בתוכו זומבי, אבל הפסקול הוא אחד החמודים ששמעתי בזמן האחרון. מיני להקות אינדי עושות קאברים לשירי סוף שנות החמישים ותחילת השישים. מעין פסקול אלטרנטיבי ל“אסקימו לימון“ אם תרצו. בין היתר נמצאים שם הווקמן, הדנדי וורהולז, פליימינג ליפס, קלם סנייד ועוד. חלק מהביצועים נצמדים למקור כמו בן קוולר שעושה את ”Lollipop“ , ומהצד השני יש את אלו שניסו לתת ביטוי אישי ואדג‘ לשיר כמו הווקמן שכיסו את ”There goes my baby“ של הדריפטרס.

האלבום עצמו שומר על רמה אחידה פחות או יותר, אבל שני הקטעים הבאים נתקעו לי בראש למשך כמה ימים:

Death cab for cutie - earth angel [crew-cuts]

Oranger - mr. sandman [chordettes]

מונח במדף פופטארט שומעת

1. KaBuKiM:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 0:02

   לא שחס וחלילה אני מתלונן על הביצוע של אורנגר, אבל עם כל הכבוד, בליינד גארדיאן עשו את זה הרבה יותר מצחיק (קשה לנצח פאואר-מטאל גרמני בביצועי פיפטיז, באמת!).

2. גיאחה:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 0:11

   לא משנה כמה שנים יעברו, ובכמה ביצועים אשמע את זה, אבל בכל פעם שאשמע את ”Mr. Sandman“, אחשוב על ”בחזרה לעתיד 2″.

3. pop tart:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 2:21

   בחזרה לעתיד 2? באמת?
   לא יותר מתאים לזה להיות בבחזרה לעתיד 1?

   ובנימה אחרת, מייקל ג‘יי פוקס הצעיר. יאמ.

4. גיאחה:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 2:23

   היי, נכון, זה היה בחזרה לעתיד 1. שיט, מאן.

5. פרנק:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 11:05

   תתחדשי על הבלוג!

   תמיד בא לי לשים ”בלוג מגניב, מוזמן לשלי“ אבל אני חושש שיקחו אותי ברצינות.

6. פרנק:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 11:06

   אה, רק עכשיו שמתי לב: כתבת שיהיה פאמילי גאי ולכן קנית אותי לנצח.
   כן ירבו.

7. pop tart:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 16:59

   פרנק, אני שמחה שאתה שמח שיש פאמילי גאי. בימים הקרובים זה גם יהפוך מדבר תיאורטי לדבר ממשי.
   ואגב, אני מכירה את הקונכייה. מוהאהאהאהא!

8. damus:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 17:06

   ברכות ואיחולים
   מה יפה הוא הבלוג החדש…
   תתחדשי!

9. pop tart:
   16 בפברואר, 2006 בשעה 17:08

   תודה
   :)

10. aiv:
    16 בפברואר, 2006 בשעה 23:47

    ברכותמבורכותבורכי
    אחלהמקום
    אניטסה להשיגלי את הפסקול

    @:>

11. פרנק:
    17 בפברואר, 2006 בשעה 0:35

    הצחוק הזה מזכיר לי את וינסנט פרייס.

12. n0nick:
    17 בפברואר, 2006 בשעה 22:35

    דבר ראשון, ברוכה הנמצאת. האתר נראה מגניב, ויש הרגשה מבטיחה באויר.
    דבר שני, וינסנט פרייס זה תמיד טוב.
    ודבר שלישי, איפה המפשלושים? :‘( באתי מאוחר מדי?

13. דורפל:
    20 בפברואר, 2006 בשעה 18:24

    גיאחה - אם כבר בחזרה לעתיד אז Earth Angel, שמרטי מנגן בנשף בעודו דוהה אט אט, ואז חוזר לחיים עם השניקה של הוריו.
    זה, וג‘וני ב. גוד, תמיד יזכירו לי את הסרט, משום מה הרבה יותר מסאנדמן.

14. שקשוקה מאסטר:
    25 בפברואר, 2006 בשעה 20:16

    לדעתי Everyday של Rogue Wave (או שמא Clem Snide) הוא הכי יפה באלבום, אבל זה עניין של טעם.
    ולעזאזל המחשב המיושן שלי, שלא נותן לי לשחק בזומבי הכי מגניב בסביבה

תשאירו כמה מילים?