כחלק מחובותיי הסטודנטיאליות אני צריכה לצפות בתשדירי הבחירות. דבר שלא נראה לי שהייתי עושה אם לא היו מכריחים אותי. להפתעתי הרבה, הם התגלו כמשהו אחר לגמרי. הייתי בטוחה שאני אשב מול שלושים דקות של שעמום ומצעים פוליטיים אוטופיים, אבל כל העניין הזה ממש מצחיק. כמעט כל התשדירים נראים כמו הפקת מתנ“ס סוג ג‘ עם עריכה מרושלת ועריכת סאונד עוד יותר מרושלת. חלק מהתשדירים הם פשוט מופע אימים הזוי  - כמו המפלגה שרוצה לחקור ולהביא את העובדות האמיתיות על רצח רבין, או המפלגה העלומה שפשוט חוזרת שוב ושוב בתשדיר על האותיות שלה בלי להסביר מאיפה לעזאזל היא הגיעה ומה היא רוצה לעשות בכנסת. אהבתי במיוחד את התשדיר של אדם העומד מול הכנסת עם כרטיסיות (בלתי קריאות בעליל) בסגנון בוב דילן, ומעביר אותן עם חיוך דבילי על הפרצוף.

הגדילו ועשו הפליימינג ליפס בפרסומת לאלבום החדש שלהם “ At War With The Mystics“ עם טריביוט אדיר לאותו קליפ של דילן. אגב, ווין קויין לא נראה לכם משוגע יותר עם השנים?